הסוד שמאחורי הבליטה בחלה - כיצד רפואת ילד חולה הייתה תלויה בתיקון הפרשת חלה, ואיך סיפור מרתק על הרכבת הציל משפחה מעוון חמור.
אך היא רגזה על עצם הרעיון ולא רצתה לשאול, וכי איך אפשר לבזות אשה כשרה ולשאול אותה כאילו אנו חושדים בה שאינה מפרשת חלה. אולם מאחר ששמע את המעשה לא נרגע, וכאשר הגיעה בעלת הבית לבדוק שוב שאין חסר כלום פנה אליה בעצמה ושאלה מהו הבליטה היתירה על גב החלה. ענתה האשה בפשיטות: 'הלא זהו החלה, רציתי לזכותכם שתוכלו להפרישה בעצמכם'...
סיפר הגה"צ ר' משה שמעון ראטה זצ"ל אב"ד דיורע, שעבר עם משפחתו לקבוע את דירתו בעיר 'בעדעז', ובדרכו נסע על ה'באן' (רכבת) עם קבוצה של חסידים ואנשי מעשה, ושוחחו ביניהם בענייני עבודת ה' וסיפורי צדיקים.
ובתוך הדברים סיפר אחד מהם דבדידיה הווה עובדא שפעם חלה בנו מאוד רחמנא ליצלן ולא הועיל לו שום רפואה ושום תרופה, ונסע עמו לאחד מצדיקי הדור. וכשבאו אליו הציץ הצדיק בפניו של הילד ואמר שהוא רואה עליו עוון חלה, וכאשר יתוקן העוון יתרפא הילד. והיה לפלא גדול בעיניו, לפי שהיה בטוח באשתו שהיא יראת שמים וזהירה במצוות, ובוודאי מקפדת להפריש חלה כדין. וגם היה תמוה אצלו, דאם נגרמה המחלה מעוון חלה מדוע ניזוק דווקא הילד מזה, הרי כל משפחתו אוכלת מאותם חלות. אך מאחר שאמר לו הצדיק כך החליט לברר את הדבר, ובבואו לביתו סיפר לאשתו מה שאמר לו הרבי.
אמרה לו אשתו: 'הלוא אני אינני אופה בעצמי את החלות, אלא אני קונה אותם מן הנחתום, וגם הוא איש כשר ונאמן על הפרשת חלה, אך מכל מקום, כיון שהרבי אמר שבזה תלויה רפואת הילד נלך אל הנחתום ונשאל אותו, אולי נווכח בכוונת הצדיק'.
והלכו אל הנחתום ושאלו את פיו האם הוא מפריש חלה כדין מן החלות שהוא שולח להם בכל שבוע. תמה הנחתום ואמר: 'וכי לא תכירו את הבליטה היתירה הדבוקה באחת החלות כמו עוגה קטנה?!'... התברר שהנחתום רצה לזכות את האשה במצוות הפרשת חלה, על כן היה מדביק את החלה ומצרפה לחלות בכדי שתוכל להפרישה. עתה נוכחו לראות עד כמה צדקו דברי הרבי, כי לילד החולה היתה חזקה לקבל עוגה זו שמצאה חן בעיניו ורק הוא אכלה, על כן לא ניזוק רק הוא מכל בני המשפחה. עד כאן כפי שסיפר החסיד על ה'באן'.
הגיע למחוז חפצו לשלום ובני העיר קיבלו אותו בסבר פנים יפות, והנה על השבת הראשונה שלח לו בעל בית אחד משם את כל צרכי השבת מוכנים ומבושלים. ויהי כאשר התבונן בחלות שהיו גדולות ויפות הבחין פתאום בבליטה מסוימת בראש אחד החלות, ראה מעשה ונזכר הלכה ומיד עלה בדעתו אותו מעשה ששמע על ה'באן', ופנה תיכף לאשתו שתשאל את אשת בעל הבית אם הפרישה חלה כדת וכדין.
אך היא רגזה על עצם הרעיון ולא רצתה לשאול, וכי איך אפשר לבזות אשה כשרה ולשאול אותה כאילו אנו חושדים בה שאינה מפרשת חלה. אולם מאחר ששמע את המעשה לא נרגע, וכאשר הגיעה בעלת הבית לבדוק שוב שאין חסר כלום פנה אליה בעצמה ושאלה מהו הבליטה היתירה על גב החלה. ענתה האשה בפשיטות: 'הלא זהו החלה, רציתי לזכותכם שתוכלו להפרישה בעצמכם'...
שמח רבי משה שמעון ונתן תודה לה' יתברך על שהזמין לו לשמוע את הסיפור של אותו חסיד בדרך, שבזכות זה זכה להינצל מעוון חלה החמור. עד כאן המעשה.
ויש ליתן רמז נאה בזה, דהנה 'חולה' בלא ו' החיבור עולה 'חלה', לרמוז שכאשר מקפידים להפריש את החלה המחוברת לחלות כמו ו' החיבור, עובר החולי וזוכים לרפואה שלימה.
