ידעתי את מידתו שהוא רך כקנה ותמיד מסתפק בחלקו וכמה שיתנו לו יהיה שמח בחלקו, הוספתי שבתנאי זה אני הולך עמו, שלא יתפשר על חלק מהסכום ולא יקח מידו רק כאשר יתן את כל הסכום הנצרך...
שאל הלה: גם את הסכום הזה אין הרבי רוצה לקחת מאתי? ענה לו: אני כן רוצה לקחת אבל הבטחתי לר' ניסן שלא אקח פחות מהסכום שיבקש וחרה אפו של הנגיד בי, ויצאנו בלא כלום.
ושאלתי את הרה"ק, למה היה צריך לומר שהבטיח לי לא לקחת פחות. וענה לי: הרי הוא שאל אותי אם גם מחצית הסכום איני רוצה לקבל? והאמת היא שרציתי לקחת, ואיך הייתי יכול לומר לו שאין ברצוני לקחת פחות מהסכום שביקשת, על כן אמרתי לו שאני מצידי מוכן אני לקחת, שכן הוא האמת, אבל איני יכול לקחת שהרי הבטחתיך.
מספר הרה"ח ר' ניסן צויבל: אספר מה שבדידי הוה עובדא, שמזה ראיתי בחוש גודל דבקות הרה"ק רבי יחזקאל שרגא מסטרופקוב זיע"א במדת האמת, אשר כל הון בעולם לא ישוה לו.
באחת הפעמים שהייתי אצל הרה"ק, תינה לפני את צערו שהוא במצב דחוק מאוד וחייב סכומים גדולים, ואינו יודע לשית עצות בנפשו, ועשה אז חשבון מדוייק של החובות שהוא חב לאנשים שהסתכם בסכום גדול מאוד. ואמרתי לו, שהיות שנגיד פלוני מחו"ל הגיע עתה לארצנו הקדושה, והוא שוהה בירושלים, והוא מקושר עוד מבית אבותיו לרבותינו מגזע צאנז, אני מוכן לילך יחד עמו אליו, ועל אף שזה לא היה דרכו, אבל בראותי את גודל הלחץ זה הדחק שהיה שרוי בו, אמרתי שההכרח לא יגונה וצריך ללכת אל הנגיד הנ"ל, והיות שרציתי לבקש סכום גדול אשר יכסה את כל החובות שחייב לנושיו, וידעתי את מידתו שהוא רך כקנה ותמיד מסתפק בחלקו וכמה שיתנו לו יהיה שמח בחלקו, הוספתי שבתנאי זה אני הולך עמו, שלא יתפשר על חלק מהסכום ולא יקח מידו רק כאשר יתן את כל הסכום הנצרך.
ומתחילה לא רצה הרה"ק להבטיח, ורק אחרי הפצרות מרובות הבטיח על כך. כאשר הגענו לאכסנייתו של הנגיד הנ"ל וכיבד את הרה"ק מאוד מאוד, שטחתי בפניו את מצבו ודרשתי סכום גדול מאוד שנוכל לפרוע את כל החובות. הנגיד התחיל להתמקח והציע סכום מסויים, ואחר כך עוד הוסיף על כך אבל הרה"ק מיאן בזה, ואף כאשר הציע את מחצית הסכום שביקשתי, עדיין סירב לקחת. שאל הלה: גם את הסכום הזה אין הרבי רוצה לקחת מאתי? ענה לו: אני כן רוצה לקחת אבל הבטחתי לר' ניסן שלא אקח פחות מהסכום שיבקש וחרה אפו של הנגיד בי, ויצאנו בלא כלום.
ושאלתי את הרה"ק, למה היה צריך לומר שהבטיח לי לא לקחת פחות. וענה לי: הרי הוא שאל אותי אם גם מחצית הסכום איני רוצה לקבל? והאמת היא שרציתי לקחת, ואיך הייתי יכול לומר לו שאין ברצוני לקחת פחות מהסכום שביקשת, על כן אמרתי לו שאני מצידי מוכן אני לקחת, שכן הוא האמת, אבל איני יכול לקחת שהרי הבטחתיך.
בסופו של דבר הכניס הנגיד בכבוד גדול את מלוא הסכום. זה היה מידתו שהאמת היה טבוע בו ונהפך אצלו לטבע. מדת האמת היתה נר לרגליו והיה מצויין במדת האמת, והיו פיו ולבו שוים. ובדבר הזה יש שתי בחינות, האחת שכל מה שמוציא מפיו זה היה כוונת לבו, אבל אצלו היה בחינה יותר גבוהה שכל מה שחשב בלבו ועלה במחשבתו אמר מיד ולא ביקש לעשות חשבונות רבים, ששיעבד פיו ולבו וכל איבריו לעבודתו יתברך שמו, ואם כן כל מחשבה שעלתה במחשבתו זה מה שאומרים לו מן השמים ועל כן אמר את דעתו ושלא יהיה בבחינת כובש נבואתו.
