הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי: כיצד שתיקתו של רב שהושפל בפומבי, הפכה למפתח לישועה עבור אברך שחיכה שנים לילדים, וזיכתה אותו בברכה כפולה של תאומים.
לאחר שהסתלק הלה משם, ניגש אל הרב אחד מן הנוכחים, שהמתין שנים רבות לילדים ועדיין לא נושע, והתחנן אליו שימסור לו את זכות הביזיונות כדי שיזכה כבר לזרע של קיימא. אמר לו הרב בהתרגשות: "ודאי אני מוסר לך את הזכות בשביל שתזכה להיוושע ולהיפקד בבן זכר, והריני מוסיף ומברכך שתזכה לעוד ילד! כי טובים השניים מן האחד..."
שח הגאון רבי מאיר צוויבל שליט"א: שמעתי מידידי מעשה שהיה בשנה שעברה, כאשר שהה למנוחה בקאנטרי כנהוג. באחד השבתות, כאשר ישבו ביחד בבית המדרש בעידן רעוא דרעווין (שעת רצון בין מנחה לערבית בשבת), קם רב אחד, תלמיד חכם חשוב, ודרש בדברי תורה מענייני הפרשה כנהוג. ונתארכו הדברים יותר מן הזמן הרגיל. רוב הנוכחים לא שמו לבם לכך, הדברים היו מתוקים וערבים והנפש התענגה להמשיך עוד קצת בקדושת השבת. רק בשולי המחנה היו כמה אנשים אשר כעסו על ה'חוצפה' להאריך בדיבור אחר צאת הכוכבים, ואף ראו בכך עניין של 'טורח ציבור' שכידוע הוא 'עוון' חמור עד מאוד...
כאשר אך סיים הרב את דרשתו והתיישב על מקומו, קם אחד מאותם עזי פנים ולנגד עיני הקהל פער את פיו והתחיל לצעוק על הרב הדורש: "וכי אינך מתבייש?! באיזה זכות אתה מטריח עלינו בדרשות ומעכב אותנו יותר מן המידה?! וכי בגלל שאתה חפץ לדרוש צריכים אנו לסבול?!"... אחדים מן המסובים ניסו להרגיעו ולהעמידו על מקומו אך הלה לא נרגע ובמשך כמה דקות שפך את זעמו על ראשו של הדורש וביזה אותו לעין כל עד שהרגיש שכבר הגדיש את הסאה ויצא מבית המדרש. בכל אותו העת ישב הרב וסבל את מנת ביזיונו בשקט ולא ענה למחרפו דבר.
לאחר שהסתלק הלה משם, ניגש אל הרב אחד מן הנוכחים, שהמתין שנים רבות לילדים ועדיין לא נושע, והתחנן אליו שימסור לו את זכות הביזיונות כדי שיזכה כבר לזרע של קיימא. אמר לו הרב בהתרגשות: "ודאי אני מוסר לך את הזכות בשביל שתזכה להיוושע ולהיפקד בבן זכר, והריני מוסיף ומברכך שתזכה לעוד ילד! כי טובים השניים מן האחד..." הכל ענו אמן בכוונה רבה וייחלו לראות בקיום הברכה. ואכן, לפני כשלושה שבועות העעל"ט (השנה שעברה עלינו לטובה) נולדו לאותו אברך זוג תאומים בריאים ושלמים לאחר שנות ציפיה ארוכות. כל זאת מכח אותה שתיקה ששתק הרב כאשר שמע חרפתו ולא השיב. עד כאן.
