מה דעתכם כי מהיום ואילך נתחיל לשיר את "מזמור לתודה"? זה מזמור קצר, נצמיד לו ניגון מהיר ועליז שלא יעכב את התפילה, ונמצאנו נשכרים בקיום ההלכה בד בבד עם הודאה לבורא עולם בשמחה ובהתרגשות?
הרי הגליל דממו סביבו, אף נפש חיה לא היתה בסביבה. העצים הנידו ענפיהם ברחמים, אך הוא לא הביט סביבו, כולו מרוכז בזעקה: "לא הסתכלתי מה יאמרו, גיליתי את ההלכה הזו, פעלתי על פיה וזכיתי עוד יהודים ממתפללי המניין שהצטרפו אלי, והחלו גם הם מודים לה' בשירה ובזמרה מידי בוקר, כפי שפסקת. אנא, למען אוכל לקדש שם שמים בהמשך הודאה מעומק הלב לה' הטוב, זכני לעבור מחר את הבדיקה למישרין, ויתברר כי לא גידול ולא מחלה, לא דאגה ולא חולי, רק בריאות רווחה ושמחה!". הרב עזרא סיים את תפילתו המרגשת בכמה פרקי תהילים וגם שם, למרות שלא היתה זו שעת תפילה, שב ושורר בהתרגשות את "מזמור לתודה" ולא נחה דעתו עד שעמד ורקד סביב הציון בהודאה מרגשת לבורא עולם. רק כשחש כי הוא רגוע יותר, סמוך ובטוח בחסד ה' ובישועתו, שם פעמיו חזרה לבני ברק.
בית הכנסת "שתילי זיתים" בבני ברק, הוא מבתי הכנסת הוותיקים והמוכרים בעיר. מתפללים רבים באים בשערי בית הכנסת מידי יום, כאשר רבים מהם נמנים על קבוצת הזריזים המקדימים למצוות ומתפללים עם שחר במניין ה"ותיקין" בשעת הנץ החמה. למתפללים אלה, סיפורנו לא יחדש דבר. הן הוא כבר התפרסם בקרבם בשעת מעשה, הם היו עדים לו ממש. אך עבורנו, סיפור זה יכול להוות תמרור מאיר עיניים.
במניין ה"ותיקין" בבית הכנסת, עובר לפני התיבה הרב עזרא מזרחי, הוא בעל המעשה. כבר יותר משני עשורים שהוא החזן הקבוע, בחורף כבקיץ, כשהנץ החמה חל בשעה מאוד מוקדמת כמו בימים שהנץ החמה בשעה יותר מאוחרת. באופן קבוע הוא ניצב לפני התיבה, מתחיל בשעה היעודה לתפילה, מכבד את ה' מגרונו בתפילתו המשובחת.
התפילה – שעתה, נוסחה והחזן שלה – כה קבועים, עד שכל שינוי במתכונתם נחשב לחדשה מרעישה. ולכן, כאשר ביום בהיר, החליט הרב עזרא לנהוג לזמר בנעימה את "מזמור לתודה" הנאמר מידי יום בתפילת שחרית, שיתף את המתפללים ששמחו להיות שותפים להנהגה המרגשת: "גיליתי הלכה שאינה מפורסמת דיה, אך היא הלכה לכל דבר ונפסקה בשולחן ערוך על ידי מרן הבית יוסף. וכך הוא פוסק בסימן נ"א: "מזמור לתודה מצווה למשוך אותו בנגינה ולנגן". כלומר, את "מזמור לתודה" – מזמור ההודאה לה' יתברך שאנו אומרים מידי יום, צריך לשיר בניגון, מתוך הודאה מעומק הלב לה' יתברך. לפיכך, מה דעתכם כי מהיום ואילך נתחיל לשיר את "מזמור לתודה"? זה מזמור קצר, נצמיד לו ניגון מהיר ועליז שלא יעכב את התפילה, ונמצאנו נשכרים בקיום ההלכה בד בבד עם הודאה לבורא עולם בשמחה ובהתרגשות?".
המתפללים שמחו לשמוע את דבר ההלכה, ועוד יותר מכך שמחו להיות שותפים לקיומה. אכן, כך נאה וכך יאה בשעה שמודים לבורא עולם – לעשות זאת בניגון שמח, ולפיכך ששו על ההזדמנות להצטרף להודאה המשמחת... שירת ה"מזמור לתודה" היומיומית, מעולם לא הפכה לשיגרה. למרות שהחזן כבר סיגל לעצמו ניגון קבוע, ושירת ה"מזמור לתודה" עם הקהל כבר נחשבה לעובדה קיימת – עדיין היא מרגשת ומשמחת את המתפללים מידי בוקר מחדש... חלפו כמה שבועות, שהפכו לחודשים שהצטברו ליותר משנה.
החזן, הרב עזרא, החל לחוש כאבים לא מובנים. משככי כאבים נלקחו גם נלקחו, גם תורים אצל הרופא נקבעו, אך הסיבה לכאבים התכופים לא התבררה. לאחר תקופה, שלח רופא המשפחה את הרב עזרא לבדיקה אצל רופא מומחה, שהפנה אותו לבדיקות מקיפות. הרב עזרא ערך את הבדיקות, ועדיין שום חשד לא התעורר בליבו. יש כאבים, עושים בדיקות, מקסימום מקבלים מרשם, לוקחים תרופה, וזהו... אלא שבמקרה זה, לא זו היתה התוצאה...
כשישב הרב עזרא לפני הרופא המומחה לאחר הגעת התוצאות, שום דבר לא יכול היה להכין אותו למה שהוא הולך לשמוע. "אני לא רוצה להדאיג אותך מדי" אמר הרופא כשהוא מקמץ במילים "אבל אתה צריך להיות במעקב, כי משהו פה לא תקין. אני מציע שבעוד שלושה שבועות תערוך שוב סידרה של בדיקות וצילומים, ולפי התוצאות אז נדע אם החשש שלי מתבדה או מתאמת...". אי אפשר לומר שהמילים של הרופא לא הדאיגו את הרב עזרא. הרופא רמז היטב למה הוא מתכוון, למרות שניסה לקמץ במילים. ככל שנקפו הדקות והרופא מוסיף ומתבונן בבדיקות, החושך בעיניו הלך והתפשט... הוא הטיב את משקפיו, שב ובדק, בחן והתבונן, וכל אותה עת יושב מולו הרב עזרא, ליבו אמר לו שאינן מבשרות טובות... "אני לא יודע איך לומר לך" כחכח הרופא בגרונו שוב ושוב, "אתה יודע, אני כבר הרבה שנים רופא, ועדיין קשה לי להודיע לאנשים בשורות כאלה...".
ההקדמה הזו יצרה בו את התחושה שהוא יודע מה הרופא הולך לומר ועדיין הוא כסס את ציפורניו במתח... "תשמע" פתח הרופא בניסיון להרגיע, "זה עוד לא סופי, צריך לעשות מעקב בעוד שלושה שבועות...". עוד כמה דקות של שקט, ואז שב הרופא וכחכח בגרונו, בורר את מילותיו בקפידה. "קח את זה בפרופורציות", ניסה שוב להרגיע, "יש היום טיפולים מאוד מתקדמים, אולי לוקח זמן, אבל בעזרת השם אפשר לצאת מזה... איך אומרים את זה בלי להזכיר את המילה המפורשת – המחלה הנוראה...". בחדר השתררה שתיקה רועמת. הרב עזרא נבהל קמעא, אך לא איבד עשתונות.
"החיים עד עכשיו היו דבש" הרהר "תודה בורא עולם על השנים הארוכות והבריאות שזכיתי להן עד עתה. בוודאי, כפי שנתת לי כל כך הרבה שנים טובות ומאושרות, לא יפלא מהשם דבר להעניק לי אורך ימים ושנות חיים נוספות...".
הוא יצא מהרופא בצעדים מדודים, אך בוטחים ומחוזקים. בפיו פיזם את הניגון המוכר של "מזמור לתודה"... חלפו שבועיים, שבועיים ויום, שבועיים ושלושה ימים. הרב עזרא מתכונן לבדיקה באמצעי ייחודי – מידי בוקר הוא מרנן ביתר התרגשות "מזמור לתודה", וגם במהלך היום הוא אינו פוסק מלחשוב על כל הטוב שגמל עמו ה' עד עתה, מתוך ביטחון וחיזוק שחסד ה' לא יעזבנו גם מעתה ואילך... ביום שלפני הבדיקה, באמצע התפילה, ניעור בו ברק, ניצוץ של תקווה. "מזמור לתודה", הוא שורר בקול, כמנהגו מידי יום בשנים האחרונות. "גם ברגעים האלה אני מודה לך בורא עולם" הרהר "כי יש כל כך הרבה טוב שעשית איתי...".
באותו רגע, נצנץ בו רעיון, אותו קם וביצע מיד אחרי התפילה. הוא הודיע כי ייעדר מסדר יומו ומיהר לצאת לצפת, להשתטח על ציונו של מרן ה"בית יוסף" זי"ע, לחלות פני בורא עולם בציון הקדוש של מחבר השולחן ערוך וקובע ההלכה היהודית... מיד כשהגיע לצפת ועלה לציונו של ה"בית יוסף", נפרץ סכר דמעותיו. הוא הודה מעומק הלב בהתרגשות ובבכי על השנים היפות והטובות להן זכה, על המשפחה שזכה להקים, על החיים ועל הבריאות ועל הפרנסה ועל כל מה שיפה ותקין, ואולי הוא שיגרתי אבל באמת שהוא לא מובן מאליו... ואחר כך, שפך על הציון הקדוש את דאגתו מפני הבדיקה ביום המחר. בין הרי הגליל והנופים המשכרים עמד והתחנן על נפשו, על נפש ילדיו הזקוקים לאבא בריא, על בריאותו ועל הבדיקה מחר...
ואז, פרצה מפיו הזעקה: "מרן הבית יוסף! הלכות רבות קבעת ופסקת, ועם ישראל מקפיד לקיימן. אך הלכה אחת לא מפורסמת דיה, ההלכה כי יש לשיר ב"מזמור לתודה", הלכה אותה אימצתי בכל ליבי, וכבר כמה שנים שאני משורר מידי בוקר את "מזמור לתודה" בהתרגשות רבה...". הרי הגליל דממו סביבו, אף נפש חיה לא היתה בסביבה. העצים הנידו ענפיהם ברחמים, אך הוא לא הביט סביבו, כולו מרוכז בזעקה: "לא הסתכלתי מה יאמרו, גיליתי את ההלכה הזו, פעלתי על פיה וזכיתי עוד יהודים ממתפללי המניין שהצטרפו אלי, והחלו גם הם מודים לה' בשירה ובזמרה מידי בוקר, כפי שפסקת. אנא, למען אוכל לקדש שם שמים בהמשך הודאה מעומק הלב לה' הטוב, זכני לעבור מחר את הבדיקה למישרין, ויתברר כי לא גידול ולא מחלה, לא דאגה ולא חולי, רק בריאות רווחה ושמחה!". הרב עזרא סיים את תפילתו המרגשת בכמה פרקי תהילים וגם שם, למרות שלא היתה זו שעת תפילה, שב ושורר בהתרגשות את "מזמור לתודה" ולא נחה דעתו עד שעמד ורקד סביב הציון בהודאה מרגשת לבורא עולם. רק כשחש כי הוא רגוע יותר, סמוך ובטוח בחסד ה' ובישועתו, שם פעמיו חזרה לבני ברק.
הגיע יום המחר, הבדיקה נערכה במכון רפואי מתקדם ונבחר וההמתנה לתוצאות החלה. הרב עזרא ממתין במתח ובחרדה, אך גם בביטחון ובאמונה. הוא לא פוסק מלהתפלל, אך פיו אינו פוסק מלהודות... ואז הוא נקרא אל הרופא...
"תשמע, בכל הקריירה הרפואית שלי, לא היה מקרה כזה. זה מאוד מוזר, אין לי הסבר, אבל אלה הנתונים", אמר הרופא, והחווה בידיו על הצילומים: "ראה, זה הצילום מלפני שבועות. אתה רואה כאן וכאן גידול, ופה – מסביב – אלו גרורות. כך נראית המחלה, אלה פניה הלא נעימות בכלל...". הרופא נשם עמוקות והמשיך: "והנה, עכשיו בוא נביט בצילום מאתמול. אתה רואה כאן וכאן? אין לא גידול ולא זכר ממנו. גם הגרורות אינן, ואפילו בדיקות הדם תקינות... זה פשוט לא ייאמן!" קרא לפתע הרופא בקול רם, "איך זה יכול להיות שאתה אותו בן אדם? איך יתכן שגידול נעלם, שגרורות אובדות, שהגוף שלך חזר להיות תקין ובריא כלא היה? גם אחרי טיפולים אנחנו לא מקווים בכלל לתוצאות כאלה, על אחת כמה וכמה בלי טיפול, ועם גידול שהיה נראה מתפשט ללא אבחנה...".
הרופא הוסיף עוד כמה משפטי התפעלות, עד ששם לב שרבי עזרא כבר לא שומע אותו... הוא פשוט היה שקוע בשירתו, בניגון האהוב והמוכר והיומיומי, "מזמור לתודה", מכל הלב, ברגש רב, כמעט יוצא בריקוד מחדרו של הרופא...!
