ביום ז' באייר תנ"ב נדמה היה שהאינקוויזיציה ניצחה, אך מאות שנים אחרי, התברר כי הניצוץ הבוער הפך ללפיד של קירוב רחוקים. מסע מרגש בעקבות האיש שנהרג על קידוש השם כדי שצאצאיו יוכלו לחיות על קידוש השם.

הסיפור כולו נחשף לפני כמה שנים, כשנחשפו מסמכי חקירות האינקוויזיציה בחלוף מאות שנים. אך הסיפור לא מסתיים כאן, יש לו המשך: אחד מצאצאיו של ר' רפאל ווליס הוא הפעיל הנודע רב העשייה, הרב יוסף וליס שליט"א, מנכ"ל ארגון 'ערכים' ואחד הפעילים הבולטים בהפצת היהדות וקירוב רחוקים לאביהם שבשמים. כי הובטחנו ש"לא תישכח מפי זרעו" – כשיהודי מוסר נפשו על הפצת היהדות, בהכרח שהמנגינה הזו לא תיפסק לעד מיוצאי חלציו, וכל הזכויות שמורות ונזקפות לאותו סב זקן שזכה למסור נפשו על קדושת השם כדי להפיץ את בשורת היהדות.

הסיפור הבא נושא אותנו בגלגלי הזמן יותר מ-300 שנה לאחור, אל ספרד הגדולה, בשנים בהן עדיין פעלה בה האינקוויזיציה במלוא עוצמתה. בשנים ההן, כ-200 שנה לאחר גירוש ספרד הידוע, עוד נותרו בספרד יהודים אנוסים, צאצאים של יהודים אמידים שהתקשו לעזוב את עושרם הרב, ונותרו בספרד כשהם מעמידים פנים כנוצרים, אך שומרים על גחלת היהדות בסתר.

לאורך כל אותן שנים, הראש היהודי היצירתי לא הפסיק לייצר פטנטים כיצד להעמיד פני נוצרי אך להמשיך לקדש על היין מדי שבת, לאכול רק בשר כשר, ולשמור את כל מצוות היהדות. נדרשה לכך מסירות נפש של ממש, אך דבר לא הרתיע אותם.

אחד מהיהודים האנוסים הללו היה יהודי בשם ר' רפאל ווליס, שהתגורר בעיר מיורקה. הוא התגורר בטירה רחבת ידיים שבמרתפיה התנהלו במחתרת חיים יהודיים של ממש, עבורו ועבור יהודים אנוסים רבים. בביתו ניתן היה להשיג אוכל כשר, ספרי לימוד, מנייני תפילה, ואפילו מקווה טהרה. כל מה שיהודי צריך – היה מוכן ומזומן במרתף הסודי מתחת לטירה המפוארת של ר' רפאל העשיר.

מתוך שהיה ר' רפאל איש עסקים העוסק בייבוא בדים וסחורות בנמל מיורקה, היה מקושר עם סוחרים רבים מהמדינות מסביב, ובעזרתם היה מבריח תשמישי קדושה ואביזרים יהודיים אחרים. את כל הציוד העמיד ר' רפאל לרשות אחיו האנוסים שנעזרו בו, תוך שהוא מעודדם ומחזקם ומוסר נפשו להמשיך לקיים חיים יהודיים גם בתנאים הקשים הללו.

אלא שפעילותו של ר' רפאל התגלתה ביום מן הימים לפקחי האינקוויזיציה. משהו מהמתנהל בביתו לא מצא חן בעיניהם, היה נראה כי הוא מסתיר משהו. יותר מדי אורחים הגיעו אליו, יותר מדי פעמים דווקא בחגים יהודיים ובשבתות... הם הידקו את המעקב אחריו כדי למצוא ראיות שיובילו לאישומו הסופי באשמה החמורה מכל: הפצת היהדות.

היה זה ביום השבת שלפני תענית אסתר, בשנת ת"נ. במרתף של ר' רפאל שבו והתכנסו יהודים, ועימם חמק שוטר מהאינקוויזיציה שהתחפש ליהודי. לתדהמתו, ר' רפאל שוחח עם חבריו היהודים על דא ועל הא, ולפתע החל לדבר עימם על יום מיוחד וסגולי, יום 'תענית אסתר'. ר' רפאל הסביר בטוב טעם כי תענית אסתר היא תענית חשובה המייצגת את זעקת היהודים לבוראם בעת צרתם, ומשכך – כמה כדאי להתחזק ולצום בתענית אסתר.

הוא הוסיף והסביר על המעלות הרבות והנודעות של היום, ועל סגולתו הרבה לפני יום הפורים. ולקינוח, כביכול ממש כדי שאוזניו של השוטר תחרדנה, הוסיף והסביר כי קל לצום גם תחת העיניים הבולשות של האינקוויזיציה, שכן איך יוכלו לשים לב אם פלוני אוכל אם לאו. "זו הרי פעולת 'שב ואל תעשה'" – הסביר בפשטות, "לא נדרשת פעולה אקטיבית כדי לצום, מספיק לשבת בחיבוק ידיים ואיש לא ישים לב" - הסביר בפרוטרוט כמה קל להתל באנשי האינקוויזיציה בנושא זה...

כל אותו הזמן ישב במקום השוטר הסמוי, אשר קלט כל מילה ותג מדבריו. בסיום האסיפה כולם התפזרו, ושעה קלה אחר כך הקיפו מאות שוטרים את ביתו של ר' רפאל ופרצו פנימה בכידונים שלופים. הוא ואחותו – שהייתה שותפה ל'פשע' – הובאו במהירות אל בית המעצר ונשלחו למשפט ארוך ומתיש שנמשך יותר משנתיים, במהלכן עונו ר' רפאל ואחותו קשות במרתפי האינקוויזיציה, אך סירבו להסכים להמיר את דתם או למצער לבקש מחילה מהכנסייה.

עם תום המשפט, כצפוי, נגזר דינם להורג בשריפה בטקס ה"אוטו-דה-פה" הידוע, בטבור העיר, על בימה מוגבהת ולעיני עשרות אלפי צופים. למרות גזר הדין החמור, גם בלילה שלפני הטקס הנורא, כשנכנסו שוטרים לתא והציעו הקלה בעונש בתמורה לבקשת סליחה מהדת הנוצרית, אטמו ר' רפאל ואחותו את אוזנם משמוע ונערכו למסור נפשם על קידוש ה'.

למחרת, ביום ז' באייר תנ"ב, לפני 334 שנים, בשעת צהריים, הובאו שני ה'עבריינים' אחר כבוד אל כיכר העיר. השופט העליון כבר ניצב על מקומו, מדורת השריפה בערה עד שמי שמים, ו-30,000 צופים עמדו מסביב, מביטים בחלחלה בנעשה לנגד עיניהם. ר' רפאל ואחותו ראו את האש הגדולה, ניצבו מול עשרות האלפים, ושוב נשאלו אם יסכימו לבקש סליחה מהכנסייה על עוונם החמור.

הם שמעו את שאלת השופט, ור' רפאל השתהה לרגע לפני שהשיב בשלילה. או אז שמע את זעקת אחותו קוראת לעברו בקול גדול: "רפאל, אל תיכנע!"

באותו רגע, הניד ר' רפאל את ראשו בשלילה מוחלטת, ויחד עם אחותו זעק בגרון ניחר:

"שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד!"

זה היה הרגע האחרון. באותו רגע ממש דחפו אותם אל המדורה הבוערת. הם מסרו נפשם על קדושת השם, נתפסו בעיצומה של הפצת מצוות תענית אסתר, ושילמו עליה בחייהם בשמחה!

הסיפור כולו נחשף לפני כמה שנים, כשנחשפו מסמכי חקירות האינקוויזיציה בחלוף מאות שנים. אך הסיפור לא מסתיים כאן, יש לו המשך: אחד מצאצאיו של ר' רפאל ווליס הוא הפעיל הנודע רב העשייה, הרב יוסף וליס שליט"א, מנכ"ל ארגון 'ערכים' ואחד הפעילים הבולטים בהפצת היהדות וקירוב רחוקים לאביהם שבשמים. כי הובטחנו ש"לא תישכח מפי זרעו" – כשיהודי מוסר נפשו על הפצת היהדות, בהכרח שהמנגינה הזו לא תיפסק לעד מיוצאי חלציו, וכל הזכויות שמורות ונזקפות לאותו סב זקן שזכה למסור נפשו על קדושת השם כדי להפיץ את בשורת היהדות.

והסיפור כולו, שהובא כאן כפי ששמענוהו מהרב וליס שליט"א שראה את מסמכי חקירת זקנו, לא בא אלא ללמדנו עד היכן העוצמה הטמונה בעם היהודי. אין אומה בעולם שאנשיה מוכנים למסור נפשם עד כדי כך למען המטרות העילאיות שלהם, אין בעולם חיבור כה חזק כמו החיבור שיהודי חש עם בוראו, חיבור שהוא מוכן למסור נפשו למענו.

יש בנו את הכוח של מסירות נפש, יש לנו את אותו "כור גרעיני" רב עוצמה הטמון בנפשנו. ליהודי יש יכולת להתגבר, ללכת נגד הזרם, לא לכרוע ולא להשתחוות, לא להירתע ולא להיבהל. מול רגע של ניסיון, כשהלב חושק להסתכל למקום אסור, לומר משהו שאינו ראוי, לוותר על סדר הלימוד או לפגוע ביהודי - יש לנו את היכולת למסור נפש ולהקריב את הרצון הזה, לעמוד בניסיון בגבורה וגם לנצח.

יש לנו את הכוח לא רק למות על קידוש השם, אלא גם לחיות, בכל יום ורגע, על קידוש שמו יתברך באהבה. להתמסר, להקריב, להתאמץ, להילחם, לזנוח את הרצון האישי לטובת סולם הערכים האמיתי שלנו. וגם אם לא נראה עכשיו את התוצאות – לטווח ארוך, לפעמים אחרי עשרות דורות ומאות בשנים – תמיד זה ישתלם, תמיד זה יהיה כדאי!

הבה נחדד לעצמנו ונפנים זאת בעמקי ליבנו. כשיגיע רגע של קושי או ניסיון, ניזכר ברגעים הדרמטיים בהם שני אנשים ממש כמונו הנידו ראשם לשלילה ובחרו לקפוץ לאש רק כדי לעמוד על הערכים שלהם. כי רגע הקושי הוא רגע של הזדמנות להוכיח לעצמנו את הנאמנות, לחדד בתוך תוכנו את האמונה, ללמוד ממנו על כל מעשינו ופעולותינו שכולם נעשים למען שמו יתברך, שכולם מקשה אחת של לעשות רצון השם, בכל מצב ובכל מחיר.

(גל' פניני פרשת השבוע)