סופר סת"ם ביקש מעורך דין שיסייע בהמלצה לכתיבת ספר תורה, ובאותו יום זכה למענה מעבר לציפיות: ברכה כפולה שכללה השגת ספר תורה חדש שעלותו נאמדה בסכום עתק. הספר הוכנס בטקס מפואר ומרגש לקהילה מתחדשת.

לומר את האמת, רק כשהחזקתי ביד את פיסת הנייר הנקראת צ'ק וראיתי בה את המילים והספרות הרשיתי לעצמי גם לספר לאשתי. חזרתי הביתה רק כדי להראות לה את הצ'ק שתחזה במו עיניה בנס ומיד יצאתי אל הבנק להפקיד אותו. אחר כך קניתי קלף. קניה כזו, ששוויה בערך 16 אלף שקלים, אני קונה תמיד לאט עם התקדמות הכתיבה, הפעם יכולתי לחסוך לעצמי את הטרחה של ללכת לקנות כל פעם, היה לי כסף וקניתי את כל הכמות שאני צריך.

יום אחד הייתי צריך להגיע אל עורך דין מומחה לצוואות. ישבתי אצלו כמה שישבתי, סיכמתי מה שסיכמתי ולפני שיצאתי ממנו עלה לי רעיון. אני סופר סת"ם, אולי יש כאן איזה פוטנציאל? שיתפתי אותו במחשבתי. "אתה עוסק בצוואות", אמרתי לו, "אם תגיע לידך צוואה שמבקשת לכתוב לעילוי נשמת הנפטר ספר תורה, אתה מוכן לשלוח אליי את היורשים או את אלו שממונים על קיום הצוואה? אני כותב ספרי תורה".

עורך הדין הציץ בי בחיוך ואמר שעשרים שנה הוא מתעסק בצוואות ומעולם לא יצא לו שמישהו כתב כזו הוראה בצוואה. "תמיד יש פעם ראשונה", ציינתי את העובדה הידועה. "אף פעם אי אפשר לדעת, וגם אם לא יצא - לא נורא, אני עושה רק את ההשתדלות שלי בבקשה הזו". השארתי לו כרטיס ביקור שלי ונפרדנו לשלום. לא חשבתי שאשמע ממנו יותר אי פעם.

האמת היא שלא הייתי כזה אדיש כמו ששיחקתי אותה, הייתי זקוק מאוד מאוד להזמנה כזו באותו זמן. כתיבת סת"ם תלויה מאוד בהזמנות, אם אין הזמנות שוטפות קשה מאוד לכתוב ולהתחיל לערום במגירה אצלך מזוזות או מגילות אסתר, בתקווה שביום מן הימים יימצא להן דורש, הרי בזמן שכותבים צריך גם לאכול ולהאכיל משפחה. לכן רוב הסופרים מקושרים לסוחרים שמזמינים מהם סחורה, וככה הם יודעים שיש תמורה לכתיבה שלהם. לפעמים הם גם מקבלים מקדמה.

בדיוק באותו זמן הסוחר הקבוע שעימו עבדתי נסע עקב נסיבות משפחתיות לתקופה ארוכה לחו"ל, הייתי צריך למצוא לעצמי סוחר אחר וזה לא היה קל. מסתבר שהעולם מוצף בסופרי סת"ם והביקוש עומד על הרבה פחות מההיצע. לסוחרים כבר יש סופרים קבועים שהם עובדים איתם ויש להם סחורה בשוטף, אין להם סיבה טובה של ממש להוסיף אחרים למאגר שלהם, אלא אם הם כותבים בצורה יפה במיוחד או בכתב מאוד מסוים שלא הרבה סופרי סת"ם מתמחים בו, אבל סתם סופר עם כתב רגיל ולא יפה במיוחד יש להם מספיק.

כתבתי כל הזמן: גם כי לא רציתי לבזבז את זמני על כלום, גם כי היתה לי תקווה שיום אחד אמצא סוחר ואוכל לתת לו את כל ההספק שצברתי בינתיים, גם כי חשבתי שכשהסוחר שלי יחזור לארץ אוכל למכור לו הכל, גם כי סופר צריך לשפשף כל הזמן את יכולת הכתיבה והמיומנות שלו. כל מיני סיבות ששמרו אותי מן הבטלה אבל לא הניבו הכנסה שוטפת.

גם אם היתה לי הזמנה של כמה מזוזות או מגילת אסתר זה לא סיפק פרנסה כמו שהייתי צריך, זה היה סוג של סתימת חורים או קצת תשלום למכולת. הייתי חייב משהו מסודר לפחות עד שהסוחר שלי יחזור מחו"ל, והזמנה של ספר תורה יכולה בהחלט להעניק לי שקט נפשי לתקופה ארוכה.

עלות כתיבת ספר תורה יכולה להתחיל בשישים או שמונים אלף שקל והשמיים הם הגבול. ככל שהספר מהודר יותר והסופר ידוע יותר - המחיר מאמיר ומגיע להרבה הרבה עשרות אלפים. צריכים לקחת בחשבון גם הרבה הוצאות, הקלף עולה הרבה, והדיו והנוצה, ולפעמים גם - כמו במקרה שלי - שכירות על החדר בו כותב הסופר.

אחרי כל ההורדות עדיין יש סכום נורמלי שאפשר להתפרנס ממנו, וכיוון שכתיבת ספר אורכת זמן לא מועט, נותן המזמין מקדמה על החשבון. מקדמה כזו מצילה אותי במצבי הכלכלי הלא מסודר באותו זמן, והבטחה לעבודה ממושכת תעניק לי גם שקט כלכלי לטווח לא קצר. בקיצור שיוועתי להזמנה של ספר תורה, אבל שום דבר כזה לא נראה היה באותו זמן. זה לא משהו שמתגלגל כל הזמן בכל מקום.

אי לכך בכל מקום שהלכתי שאלתי אם מכירים מישהו שרוצה להזמין ספר תורה, קיבלתי תשובות שליליות על בסיס קבוע, וגם באותה פגישה עם עורך הדין שהבקשה שלי די שעשעה אותו. בכל אופן מצידי היתה זו חובת ההשתדלות, עשיתי אותה והלכתי הביתה. מי שכלכל אותי עד עכשיו יכלכל אותי הלאה, והעובדה שאין לי ביטחון כלכלי זה סוג של ניסיון לא פשוט, אבל חוץ מהשתדלות ותפילה אין לי הרבה מה לעשות.

עשיתי כמה סידורים באותו בוקר ארוך, עוד לא הספקתי לחזור הביתה וכבר הגיעה שיחת הטלפון מעורך הדין. "תשמע", הוא היה אחוז פליאה, "בקושי עזבת וכבר הגיעה אליי משפחה לפתוח את הצוואה של אבא שלהם שהופקדה אצלי. ומה? נחש!"

ניחשתי. היה בצוואה משהו בקשר לכתיבת ספר תורה.

"בדיוק!" הוא אמר, "האבא שנפטר הורה דבר ראשון להפריש מהירושה סכום של מאה ועשרים אלף שקל לכתיבת ספר תורה לעילוי נשמתו, כמו גם להשאיר סכום נוסף בצד כדי להביא את כתיבת הספר לידי גמר מבחינת שאר העניינים: מעיל וטקס ההכנסה של הספר לבית כנסת, ורק אחר כך לחלק את שאר הכסף. הצעתי להם אותך. הם בכלל לא מבינים בנושא ולא ממש אכפת להם, מבחינתם זה מאה וכמה אלפים פחות שיש להם בצוואה ולא יותר. תבוא, יש לך צ'ק מוכן".

לו לא הייתי אדם מאמין בוודאי לא הייתי מאמין לשיחת הטלפון הזו, אבל כיון שאני מאמין – האמנתי... נכנסתי הביתה רק כדי לשתות משהו ולייצב מעט את רגליי הכושלות מהתרגשות, ויצאתי בדרכי חזרה אל עורך הדין.

צריך להבין, מעבר לעובדה שאני מסודר כלכלית לכל השנה הקרובה פחות או יותר, היה פה סוג של חיבוק גדול משמים כמו הארה: 'אני רואה אותך, בני... יש מיליוני בני אדם על הקרקע ומיליארדי יצורים חיים, אך אל תחשוב שאתה נעלם מעיניי'...

החיבוק היה גדול גם בעובדה הבאה: אני לא מרוויח אף פעם סכום כזה לכתיבת ספר תורה!!! זה אולי סכום שמקבל סוחר של מוצרי סת"ם שמוריד לעצמו את הרווח וההוצאות שלו, הפעם זה הגיע אליי נטו. מבחינתי זה סכום כפול מכל מה שהרווחתי אי פעם לשעה של כתיבת סת"ם!!!

לומר את האמת, רק כשהחזקתי ביד את פיסת הנייר הנקראת צ'ק וראיתי בה את המילים והספרות הרשיתי לעצמי גם לספר לאשתי. חזרתי הביתה רק כדי להראות לה את הצ'ק שתחזה במו עיניה בנס ומיד יצאתי אל הבנק להפקיד אותו. אחר כך קניתי קלף. קניה כזו, ששוויה בערך 16 אלף שקלים, אני קונה תמיד לאט עם התקדמות הכתיבה, הפעם יכולתי לחסוך לעצמי את הטרחה של ללכת לקנות כל פעם, היה לי כסף וקניתי את כל הכמות שאני צריך.

הסוחר שלי חזר ארבעה חודשים אחר כך ואמר שהוא רוצה להזמין סחורה. הייתי עדיין בעיצומה של כתיבת ספר התורה, אבל שמחתי בידיעה שגם כשאסיים תהיה לי תעסוקה ופרנסה, ובינתיים המשכתי בכל שעותיי הפנויות לכתוב את הספר. סיימתי לכתוב אותו אחרי עשרה חודשים.

כל אותה שנה לא שמעתי כלום מהעו"ד ולא מבני המשפחה שעבורם הוזמן הספר. לא היה אכפת לי, הבנתי שהם מחכים שאסיים והערכתי אותם על סבלנותם. עתה, עם סיום הכתיבה, צלצלתי לעורך הדין להודיע לו שמבחינתי הכתיבה הסתיימה. כמובן שיש עוד עבודה עד שרואים את ספר התורה בארון הקודש, אבל התפקיד שלי הסתיים ומבחינתי הם יכולים לבוא לקחת.

עורך הדין בכלל לא זכר. לא אותי ולא את הספר שאני כותב, תחת ידיו עברו עוד עשרות מקרים ואני הייתי מקרה נוסף ברשימת הצוואות. הזכרתי לו והוא נזכר כי באמת זה היה מקרה מצחיק... הוא הבטיח שיעביר להם את המידע.

עברו חודשיים, הספר שכן במקום מכובד ואני חזרתי לעבודה הסדירה אצל הסוחר שלי. מדי פעם תהיתי למה הם לא יוצרים קשר. בסופו של דבר צלצלתי שוב אל עורך הדין. אהה... כן. הוא אמר להם. מעניין באמת למה הם לא באו. הוא יגיד להם שוב.

אחרי יומיים הוא התקשר ואמר באדישות שהמשפחה אמרה שהם לא יודעים מה לעשות בספר, הם לא דתיים, הם לא הולכים לבית כנסת, ומבחינתם לכתוב ספר תורה היה לכבד את בקשתו של אביהם, לא שהיתה להם ברירה כי עורך הדין הוא זה שכיבד את הבקשה והוריד מיד את הסכום מחשבונם... אבל בעצם אין להם שום עניין בזה... זה היה בלתי נתפס עבורי! משפחה שיש לה ספר תורה והוא לא מעניין אותם?

"כשתמצא מה לעשות איתו", המשיך עורך הדין, "אז יש כסף לכל מה שצריך, נדמה לי שעושים איזה טקס, לא?"

כן, עושים, ועוד איך! חשבתי והתחלתי להעביר בדעתי מי יכול ליהנות מספר תורה חדש. מכאן לשם הגיע סוף שבוע והיו לנו אורחים לשבת, אשתי הריצה אותי במסע קניות וסידורים לאסוף עבורה את כל הפרודוקטים שיהפכו בסופו של דבר לסעודות שבת טעימות ומכובדות.

היתה לנו שבת מלאת אורחים והשראה. בין השיחות שעלו על שולחן שבת, סיפרתי את סיפור ההשגחה הפרטית שלי, איך זכיתי במתנה מלמעלה בדמות סכום הגון מעבר לרגיל עבור כתיבת ספר תורה באחת מהתקופות הפחות טובות שלי מבחינת פרנסה.

"והכי משונה", סיימתי את הסיפור, "שלספר התורה הזה אין עוד כתובת מתאימה. אני יכול כמובן להכניס אותו אל בית הכנסת שלנו, אבל יש לנו ברוך השם מספיק ספרי תורה ומי יודע מתי יגיע ספר התורה הזה לידי שימוש. לעומת זאת, יש בוודאי בתי כנסת חדשים וכדומה שמשוועים לספר תורה, ואני לא מכיר אותם כדי להציע להם את ההצעה המדהימה הזו".

"הנה יש!" הפתיע אחיין שלי, אברך צעיר שעבר לא מזמן לגור בפרויקט צפוני מרוחק, "לנו אין ספר תורה משלנו, שאלנו בינתיים ספר תורה מבית כנסת אחר, ואנחנו מחפשים תורם בנרות".

ברצינות!!!

תוך דקה נמצא לספר התורה מקום מכובד ומרכזי, באשר הוא יהיה ספר התורה היחיד של אותה קהילה ההולכת ונבנית, ספר התורה שיש להם כרגע ניתן לתקופה זמנית, הם יהיו מאושרים ויותר מכך בספר תורה, ועוד אחד חדש!

"אבל יש קושי קטן", מקטין האחיין את ההתלהבות, "אמרת שהספר כתוב, זה לא אומר שהוא גמור, נצטרך לחפש תורמים. ואחר כך הכנסת ספר תורה וסעודה, זה המון כסף ולקהילה שלנו אין אגורה..."

"יש!" אני אומר לפני שהוא גומר את המשפט, "זוכר את מה שאמר עורך הדין?" האחיין שלי לא מעכל איך נופל עליו כל הטוב הזה, הוא כבר מחכה לחזור הביתה ולספר למתפללי בית הכנסת את הבשורה.

אני מחכה ליום ראשון כדי להתקשר לעורך הדין. הוא אדיש ומשועמם מכל העניין. "בטח שיש לזה כסף, כמה אתה צריך?" אין לו שום בעיה עם שום מספר.

זו היתה אחת מהכנסות ספר-תורה הכי יפות שראיתי בחיי, הכי שמחה והכי מרגשת, באופן אישי בוודאי היה לי על מה להתרגש, וגם באופן ציבורי - בתור יהודי שחווה את השתלשלות העניינים. אפילו עורך הדין שהוזמן איבד את האדישות שלו לכמה שעות.

(גליון קבלת שבת)