סיפור מופלא על רואה חשבון בכיר שרצה לשפץ את ביתו של הרב שטיינמן, הרב הציג לו שאלה מפתיעה על ניהול רווחים, ובכך הוביל אותו לשינוי דרמטי בסדר יומו ובהבנת ייעודו...
'אמור לי בבקשה, אילו היה לך לקוח שתשעים וחמישה אחוזים מרווחיו מגיעים מעסק אחד, ורק חמישה אחוזים מעסק אחר, היכן היית מציע לו להתמקד?' האורח לא הבין מה השאלה בכלל, והשיב מיד: 'ברור, להתמקד בעסק המניב תשעים וחמישה אחוזים מהרווח!'
הרב שטיינמן נענה שוב בשאלה: 'ואם היית מגלה שהלקוח הזה מבקר בעסק שמניב לו רק חמישה אחוזים מרווחיו, אולם מתעכב בו ארוכות כי הכיסא לא נוח או כי יש אבק על שולחנו, וכל כיוצא באלה, מה היית אומר לו?' עבור רואה החשבון לא היתה זו שאלה: 'הייתי נוזף בו ואומר לו שיתכבד ויעסוק בעסק המניב, עם כל הכבוד לאבק או לכיסא בעסק שבקושי מניב...'
ביתו של הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל מורגל היה באורחים חשובים. דבר לא השתנה לקראת בואם. אותה מיטה ישנה, מטבח עבש, רהיטים פשוטים וקירות מתקלפים. כך גם כשהגיעה משלחת נכבדה, שכללה כמה מחשובי ראשי הכוללים בארץ בלוויית רואה חשבון בכיר. הם התקבלו בסבר פנים יפות ונענו בהרחבה ובפירוט אודות כל נושא שהציגו.
בסיום הביקור ביקש רואה החשבון להישאר עם ראש הישיבה ביחידות, רצונו לשוחח עמו בארבע עיניים. 'ראש הישיבה!' פנה רואה החשבון, שהיה יהודי ירא שמים ותומך תורה נלהב, 'אינני יכול לשתוק על תנאי החיים שבהם הרב חי. אין זה ראוי שענק התורה יגור בבית פשוט כל כך, חסר חן, מיושן ועתיק. אני מבקש את רשות כבודו לשלוח מישהו לחנות רהיטים, לרכוש את כל הרהיטים הדרושים חדשים ונאים, ולהביאם לבית הרב. אינני מדבר על פאר או מותרות, רק הבסיס...'
האיש סיים לדבר. כאב אמיתי על כבוד התורה נשקף ממילותיו. הרב שטיינמן האזין לו בקשב, ואז השיב בשאלה: 'במה אתה עוסק?' רואה החשבון שמח לשתף, וסיפר כי הוא רואה חשבון בעל מותג עולמי, מחזיק משרד ענק ותחתיו עובדים גדודים של רואי חשבון ויועצי מס, השוכנים כולם בקומה נרחבת בבניין משרדים מפואר.
הרב שטיינמן שמע, ואז שב ושאל: 'אמור לי בבקשה, אילו היה לך לקוח שתשעים וחמישה אחוזים מרווחיו מגיעים מעסק אחד, ורק חמישה אחוזים מעסק אחר, היכן היית מציע לו להתמקד?' האורח לא הבין מה השאלה בכלל, והשיב מיד: 'ברור, להתמקד בעסק המניב תשעים וחמישה אחוזים מהרווח!'
הרב שטיינמן נענה שוב בשאלה: 'ואם היית מגלה שהלקוח הזה מבקר בעסק שמניב לו רק חמישה אחוזים מרווחיו, אולם מתעכב בו ארוכות כי הכיסא לא נוח או כי יש אבק על שולחנו, וכל כיוצא באלה, מה היית אומר לו?' עבור רואה החשבון לא היתה זו שאלה: 'הייתי נוזף בו ואומר לו שיתכבד ויעסוק בעסק המניב, עם כל הכבוד לאבק או לכיסא בעסק שבקושי מניב...'
'ובכן!' השיבו הרב שטיינמן, 'דע לך, מתוך ששת אלפי שנות הבריאה, במקרה הטוב אדם חי כאן אחוז עד אחוז וחצי מחיי העולם כולו. נכון?' האיש הנהן, והרב שטיינמן המשיך: 'ההתעסקות בלימוד התורה היא שותפות בקיום העולם כולו, על ששת אלפים שנות קיומו. כלומר, לימוד התורה הוא העסק שמניב כתשעים ותשעה אחוזים מהרווח בשהות בעולם הזה, וכל חיי העולם הזה – הם כאחוז בלבד!' הרב שטיינמן השתהה קלות, נתן לבן שיחו לעכל, והמשיך מיד:
'והלא אתה בעצמך אמרת לי כמה לא כדאי להשקיע, לחשוב, להתעכב ולעסוק בעסק המניב חמישה אחוזים, קל וחומר לאחוז אחד בלבד! כל הרהיטים שבביתי, כל חיי העולם הזה, כל הביזנס שיש כאן – הכל לא מגיע לאחוז אחד מהעולם! אני מושקע ומשקיע בעסק המניב תשעים ותשעה אחוזים – בקיום העולם, בעשיית רצון ה', בריבוי תורה ומצוות. להשקיע באחוז האחד? הרי אתה אמרת שמדובר במעשה לא נבון!'
בצאתו, מיהר רואה החשבון להתקשר למזכירו האישי, ומתוך סערת נפש שאל: 'אמור לי, האם נותרו לי כמה שעות פנויות ביום בחודשים הקרובים?' שאל, למרות שידע את התשובה – שאותה אישר המזכיר: לא ולא, הכל תפוס!
'אין מצב שזה קורה לי!' שאג רואה החשבון, 'לא ייתכן שכל היום שלי אני עסוק רק באחוז האחד. חייבים להשאיר מקום לתשעים ותשעה אחוזים. אני חייב שתבטל כמה פגישות, אירועים, עסקים וכיוצא באלה. אני חייב למצוא מקום לבורא עולם בתוך חיי, אני חייב לקבוע עתים לתורה, אני חייב למצוא זמן שבו אהיה ממוקד בתכלית האמיתית!'
ואכן, המזכיר עשה כאשר הורה לו מעסיקו, ועוד באותו יום סדר יומו העסקי עבר 'דיאטה', הוכנסו בו שעות של קביעות עתים לתורה, זמן לתפילה, זמן לבורא עולם. כי לא ייתכן שהיום כולו יוקדש רק לאחוז האחד, והחלק החשוב ביותר – תשעים ותשעה אחוזים מתכלית הבריאה – לא יזכה ליחס!
את הסיפור שמעתי מאבי מורי שליט"א שנכח באותו ביקור בבית הרב שטיינמן, והוא מעיד שבעקבות הדברים – הקים אותו רואה חשבון שיעור תורה במסגרת 'מאורות הדף היומי'. בסיפור זה טמון מסר רחב יותר מקביעות עתים לתורה בלבד, כי הביטוי 'לקדש שם שמים' נפוץ מאוד כשמדברים אודות יהודים שנרצחו על היותם יהודים או כאלה שהקריבו והתמסרו למען מטרה עילאית. הדבר בוודאי נכון, אבל הוא נכון שבעתיים לכל אחד מאיתנו, בסדר יומו הרגיל, בחייו האישיים:
כמה חשוב לזכור שיש תכלית לקיומנו כאן, שלא באנו לעולם הזה לעשות כסף, לחיות חיים טובים או להעביר את החיים בכיף. יש לנו תפקיד ומטרה: לקדש שם ה'. והמשימה הזו, תחילה וראש, נבחנת ביכולת לקדש את שם ה' תוך כדי היום יום, פשוט לקחת חלקים מסדר היום ולהעלותם למטרת העל, לפעול בהם תוך קידוש שם ה'.
אצל אחד קידוש ה' נבחן ביכולת לקבוע עתים לתורה, אצל אדם אחר בהטמעת החובה להתפלל בציבור, אצל אדם שלישי בקבלה טובה להימנע מלשון הרע או מראייה אסורה, אצל מישהו נוסף בשעת התנדבות לחסד מדי יום. הכלל הוא אחד: איננו רוצים למות חלילה על קידוש ה', אנו רוצים לחיות מתוך קידוש ה', תוך הקדשת שעות, זמן, מאמץ והקרבה לביטוי תפקידנו בעולם – להיות עבדי ה'!
בל נחשוב שקידוש ה' דורש רק לקפוץ לאש כי אנו יהודים. קידוש ה' הוא קודם כל לקדש את שמו יתברך בחיי היום יום, בכל מעשה, בכל פעולה, בניהול סדר היום, בשעת התפילה, בעת הלימוד, בכל רגע נתון! הבה נקדש שם שמים בכל תהלוכות חיינו, נקדיש לבורא עולם את מיטב זמננו וכוחנו, נקדש את שמו בעולם, תוך כדי חיי העולם הזה, ואז נזכה לקורטוב של חיי העולם הבא, בקשר תמידי עם הבורא, תוך כדי החיים כאן!
