סיפור משעשע על יהודי חשוב שהחליט לפתוח "גמ"ח עכברים" כדי לסייע לאחרים, וכיצד תשובתו המבריקה על הצורך ב"בלעדיות" בגמ"חים מחייבת את כולנו.
או אז הבנתי', המשיך האיש וחיוכו התרחב, 'שבנושאי גמ"חים צריכים להיות יצירתיים ובלעדיים. אני רוצה לפתוח גמ"ח – אבל רק כזה שלא יהיו לי מתחרים, משהו שיישאר שלי, שתמיד יהיה לו ביקוש ואני אהיה האיש שיכול לסייע בו. הבנתי שבתחום העכברים זה אפשרי, וכך פתחתי 'גמ"ח עכברים', וראה זה פלא: איש טרם חיקה אותי, אני בלעדי ממש, התחום הזה רק נותר שלי!'
שעת ערב נעימה בבית משפחה אחת, הפכה לבהלת ענק. לפתע, ללא כל התראה, גילו בני הבית עכבר מתרוצץ בסלון, וקמה זעקה גדולה... כפי שניתן להעריך, העכבר הכניס את בני המשפחה לחרדה, אלו בורחים ואלו רצים, אלו 'חשים' אותו מטפס עליהם ואלה 'בטוחים' שראו אותו חולף...
אב המשפחה הובהל מיד לזירה, וכהרף עין בירר מי יכול לטפל בעניין. ואז התברר לו כי בשכונתו מתגורר יהודי פלוני, איש חשוב ונשוא פנים, שפתח – 'גמ"ח עכברים'. הוא למד קצת את מקצוע לכידת העכברים, ומאז – הוא מתנדב בשמחה להיקרא לבתים, להניח את מרכולתו ומלכודתו, ולחולל לכידות עכברים מופתיות...
האב חש שלא בנוח לפנות אליו. מדובר בתלמיד חכם נכבד, מהיושבים ראשונה בבית הכנסת. האם נאה להטרידו בענייני עכברים?! – אולם בני שיחו אמרו לו כי אדרבה, האיש למד את רזי המקצוע כדי לקבל קריאות, הוא רוצה ושואף לסייע לכמה שיותר אנשים להיפטר ממכת העכברים. לנוכח זאת מיהר האב להזמינו, ובתוך כדי מלאכתו קשר עמו שיחה בבקשו להבין: כיצד הגיע למקצוע הזה, ולמה פתח דווקא 'גמ"ח עכברים'?!
תשובתו הפליאה, וכמה היא מחייבת: 'תראה', השיב האיש הנכבד בחיוך רחב, 'כשהסטייפלער זצ"ל נפטר, הבנתי שנוצר מחסור בסנדקים, שהרי אותו צדיק שימש כסנדק לתינוקות רבים ועכשיו אין מי שיעשה זאת. פתחתי אפוא 'גמ"ח סנדקאות', הצעתי לבוא ולשמש כסנדק בכל ברית מילה, אולם לא היה ביקוש, גדולי עולם 'השתלטו' לי על הגמ"ח, אנשים ביקשו שדווקא הם ישמשו כסנדקים, והגמ"ח שלי נותר מחוסר עבודה...
או אז הבנתי', המשיך האיש וחיוכו התרחב, 'שבנושאי גמ"חים צריכים להיות יצירתיים ובלעדיים. אני רוצה לפתוח גמ"ח – אבל רק כזה שלא יהיו לי מתחרים, משהו שיישאר שלי, שתמיד יהיה לו ביקוש ואני אהיה האיש שיכול לסייע בו. הבנתי שבתחום העכברים זה אפשרי, וכך פתחתי 'גמ"ח עכברים', וראה זה פלא: איש טרם חיקה אותי, אני בלעדי ממש, התחום הזה רק נותר שלי!'
האיש סיים את דבריו הנכוחים, והוסיף בקריצת עין: 'אנשים נוטים להרבות בפתיחת גמ"חים, אבל יש תחומים שענף הגמ"חים רווי בהם, ומה העניין לפתוח עוד אחד? לא כן אם מישהו יפתח 'גמ"ח אוזניים', ויספק אוזניים קשובות לכל מר נפש החפץ לשפוך את ליבו, או אם מאן דהוא יפתח גמ"ח 'דחף', שיפזר מילים טובות לכל אדם במעלה הדרך, דחיפה הגונה להצלחה. לגמ"חים האלה יש ביקוש, ובינתיים יש בהם מחסור...'
סיפור זה, שנכתב בגיליון 'אז נדברו', מעורר חיוך והערכה, אבל גם מחייב: אחים יקרים, גמילות חסד לא חייבת להיות פרוייקט ענק, ארגון רב זרועות, גיוס הון בהיקף רב. גמילות חסד ניתן לקיים – ויש ביקוש רב לענף הזה – במילה טובה, בחיוך מלבב, בדחיפה מלהיבה...
הבה נפתח גם אנו גמ"ח משלנו, בלי לוגו, ללא משרד או טלפון... – גמ"ח מהלך, שנותן בכל מקום את העזרה הדרושה, את הטפיחה על השכם, את העידוד לכל מי שאנו באים עמו במגע. לגמ"ח כזה יש ביקוש עצום והמחסור גדול, הרימו את הכפפה ותזכו להרבות חסד בעולם!
