רֶבּ שִׁימֶען, אהרן בן בריינא, זקוק לשידוך בקרוב. הוא רוצה גם דירה בירושלים ובבקשה ממך, בלי משכנתא!" כך הוא עמד וחזר על משפטים הללו שוב ושוב...

בין הדברים הבחור עבר לבקש על עצמו: "רֶבּ שִׁימֶען, אהרן בן בריינא, זקוק לשידוך בקרוב. הוא רוצה גם דירה בירושלים ובבקשה ממך, בלי משכנתא!" כך הוא עמד וחזר על משפטים הללו שוב ושוב: "רֶבּ שִׁימֶען, דירה בירושלים בלי משכנתא, אני מבקש, בלי משכנתא!"
הנוכחים מסביב הבליעו חיוכים. אני חושב לעצמי: דירה בירושלים בלי משכנתא? בעל השגות הבחור. מאיפה הדרישות הללו שלך? ראיתי את החיוך על פני הסובבים, אדם מבקש דירה בירושלים בלי משכנתא, זו לא תפילה פשוטה. ואז אמרתי לעצמי: צוחק מי שצוחק אחרון, זה נראה לכאורה שהבחור התמים הזה הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, אבל במחשבה נוספת, מיהו הטיפש? האם הבחור שעומד פה ומאמין בכל לב שתפלתו נשמעת, או אנחנו הספקנים, שבהחלט מאמינים, "אבל"...
עשיתי "סוויץ' בראש". אמרתי לעצמי: אם הבחור הזה מאמין שתפלה אצל רבי שמעון יכולה לסדר לו דירה בירושלים בלי משכנתא, יש לו בהחלט סיכוי לקבל את מבוקשו. ואני? 900 טון מעיקים על הלב שלי, והיכן היא האמונה הפשוטה? האם אני מאמין באמת שר' שימען יכול לפעול בשמים ולהזיז בשבילי עמוד בטון בעשרים-שלושים סנטימטר?

מספר הר''ר יהודה צין, ביתר:
בבית שלנו בביתר יש פינה ייחודית "העמוד של רֶבּ שִׁימֶען'"!:
ברוך השם המשפחה גדלה, ולאחר חג השבועות תשפ''ה, החלטנו לצאת לבנייה, להרחיב ולשפץ את ביתינו, כיד השם הטובה עלינו. ערכתי תוכניות כדי להוסיף חדרים ולהגדיל את הסלון. הדרך היחידה להרחיבו היתה לספח את שטח הסוכה שהיתה צמודה לסלון, ובכך ליצור פינת ישיבה פתוחה שתפנה את הסלון עצמו, מה שהצריך להוריד קיר חיצוני כדי לייצר את החיבור.
ממחשבה למעשה. אנשי מקצוע הוזמנו, תוכניות תוכננו, משכנתא משמעותית אושרה, והבניה יצאה לדרך. מצוות יישוב ארץ ישראל היא השקולה כנגד כל המצוות, לא דבר קל הוא. אלא שרבות מחשבות בלב איש. יום אחד, לאחר שהתחלנו לגעת באותו קיר, קיבלתי טלפון מן הקבלן. הוא אומר לי: "רבי יהודה, תוכניות לחוד ומעשים לחוד. בקיר המדובר, שאותו תכננת לנסר ולספח לסלון, יש עמוד יסוד משמעותי, ובלתי ניתן להזיז אותו. הפתח הרחב שתכננת שיחבר בין שני החללים - לא יכול להתקיים במציאות, מסיבות הנדסיות פשוטות".
"אתה גר בקומה מינוס שלוש בבניין של תשע קומות," הסביר לי, "זה אומר שיש כשבע קומות היושבות על העמוד הזה. זהו עמוד יסוד, סכנה לגעת בו. בשום אופן לא אסתכן בדבר כזה."
ניסיתי להבין מאנשי המקצוע מה ניתן לעשות, הזמנתי אף אנשי מקצוע חיצוניים, ומכולם קיבלתי את אותה תשובה תקיפה ובלתי מתפשרת: מדובר בעמוד יסוד רחב של 40/40 סנטימטר, ועליו יושב משקל המוערך בכ-900 טון. להזיז אותו - פירושו סכנת קריסה וסיכון לכלל הדיירים והמבנה. "בעמוד הזה לא נוגעים", סיכמו אנשי המקצוע ביבושת.
התקשיתי מאוד להשלים עם הרעיון. נכנסתי לסיפור הזה עם חלומות על מראהו העתידי של הבית לשנים רבות, ועל אף שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסי, התאמצתי להשיג מימון מתאים שיוחזר בתשלומים במשך שלושים שנה... כשמתאמצים כל כך - רוצים גם תוצאות בהתאם, לא משהו של "בדיעבד".
הזמן חולף לו, ובינתיים העמוד עומד איתן, ואנו מתקדמים ביתר שלבי הבנייה מסביב. בשלב מסוים התקיימה שיחת ועידה בין כל אנשי המקצוע – הקבלן, המהנדס והמעצבת וכל הגורמים הנוגעים בדבר – ונאמר לי במפורש: "חייבים להתקדם, עליך להשלים עם המצב". התחלנו את הבניה והדברים התגלגלו והתקדמו. השלמתי לכאורה עם רוע הגזרה, אך זה ישב לי בפינה נסתרת בלב והעיק עלי מאוד. לא באמת השלמתי.
במוצאי שבת סליחות, חברי הבה''ח שלום שור, עמו אני יושב יחד בסעודה שלישית, אמר לי: ''יום הדין קרב, אנחנו צריכים עורך דין טוב, רב שימען יכול לפטור את כל העולם כולו מן הדין. צריך פה רֶבּ שִׁימֶען''! הוא הציע שניסע למירון לאמירת הסליחות הראשונה. הדברים התקבלו על לבי, היה לי אז רכב זמין, ומיד לאחר הבדלה, יצאנו לדרך.
הגענו למירון, היתה שם התכנסות גדולה של רבנים ומשפיעים וציבור רב לרגל הסליחות, והיתה התעוררות רבתי. היינו שלושה בנסיעה: אני, ר' שלום שור ור' אברהם יוסף שטרן, ואמרנו שם סליחות בכוונה יתרה. לאחר הסליחות, המשיכו כל הקהל בתפילות ובתחנונים – על הכלל והפרט – וכך גם אני. בטרם צאתנו לשוב לביתר ניגשתי אל הציון כדי להתפלל עוד קצת, על בנין ביתי שיצליח, ועל שאר ישועות.
באותה עת, ניגש אל הציון בחור מבוגר, ששפך שיחו בקול רם, ופשוט דיבר אל רשב"י ממש כאילו הוא עומד פה לידו. כאילו אין עשרות אנשים מסביב ששותפים לשיחה, כאילו השעה עכשיו לא 2:30 לפנות בוקר. הוא הזכיר שם אחר שם לישועה, כל אחד ובקשתו הפרטית, אחר החל לשורר בדבקות "בר יוחאי" ''ויהיו רחמיך מתגוללים" טקס שלם, וכל זה בקול רם ובלב נשבר.
בין הדברים הבחור עבר לבקש על עצמו: "רֶבּ שִׁימֶען, אהרן בן בריינא, זקוק לשידוך בקרוב. הוא רוצה גם דירה בירושלים ובבקשה ממך, בלי משכנתא!" כך הוא עמד וחזר על משפטים הללו שוב ושוב: "רֶבּ שִׁימֶען, דירה בירושלים בלי משכנתא, אני מבקש, בלי משכנתא!"
הנוכחים מסביב הבליעו חיוכים. אני חושב לעצמי: דירה בירושלים בלי משכנתא? בעל השגות הבחור. מאיפה הדרישות הללו שלך? ראיתי את החיוך על פני הסובבים, אדם מבקש דירה בירושלים בלי משכנתא, זו לא תפילה פשוטה. ואז אמרתי לעצמי: צוחק מי שצוחק אחרון, זה נראה לכאורה שהבחור התמים הזה הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, אבל במחשבה נוספת, מיהו הטיפש? האם הבחור שעומד פה ומאמין בכל לב שתפלתו נשמעת, או אנחנו הספקנים, שבהחלט מאמינים, "אבל"...
עשיתי "סוויץ' בראש". אמרתי לעצמי: אם הבחור הזה מאמין שתפלה אצל רבי שמעון יכולה לסדר לו דירה בירושלים בלי משכנתא, יש לו בהחלט סיכוי לקבל את מבוקשו. ואני? 900 טון מעיקים על הלב שלי, והיכן היא האמונה הפשוטה? האם אני מאמין באמת שר' שימען יכול לפעול בשמים ולהזיז בשבילי עמוד בטון בעשרים-שלושים סנטימטר?
החלטתי שאני לא גרוע מהבחור שלידי. עלי רק להאמין ולהתפלל מכל הלב, כמוהו... ניתקתי את עצמי מהסביבה, הדפתי מראשי השכלתני מחשבות של טבע וגבול, הרכנתי את ראשי על הציון והעמקתי במחשבה ובהכרה בעומק הלב שיד ה' לא תקצר, ולא יפלא מה' דבר. זכרתי את הנתונים הקשים שהציגו המהנדסים – העמוד הבלתי אפשרי, שבע קומות שיושבות עליו – ואמרתי: אין לי שום תקוה לכאורה לשנות את המציאות. המהנדס של הפרוייקט הבהיר באופן חד משמעי שאם נוגעים בעמוד היסוד הוא פונה לעירייה ודורש לפנות את הבנין מתושביו לאלתר... את כל זה זכרתי היטב ברגעים אלו, אך כל זה לא רלוונטי למי שיכול לדאוג לדירה בירושלים בלי משכנתא.
בקשתי מהשי"ת בבכייה ובתחנונים, בזכות רשב"י שהעמוד הזה יפנה את מקומו מהדרך. איך? אין זה מתפקידי לתת עצות לשמים! כשסיימתי את דברי חשתי כי אבן נגולה מלבי. סיימתי עם כמה פרקי תהלים, ויצאתי לאוויר הצח של הרי הגליל, כשתחושת הקלה מלווה אותי.
למחרת בבוקר, יום א' דסליחות, התקשר אלי הקבלן, ידידי הנאמן, ר' מאיר קניגסברג, ובקולו נמסכה נימת התרגשות: הוא פגש בדיוק הבוקר מהנדס נוסף, מישהו עם ראש על הכתפיים. הוא עיין בתוכנית והציע פתרון: אפשר לחתוך את העמוד מצד אחד, ולהוסיף לו עובי זהה בצידו השני, הפונה אל הבית פנימה. כך יתאפשר להעביר את העמוד לצד השני באופן תקני, ויווצר מעבר בגודל המקורי שתוכנן! "זה יעלה לך עוד עשרת אלפים ₪".
הייתי עייף מהלילה, וזה היה נשמע מוזר. אמרתי לו: "ר' מאיר, איך זה ייתכן? כל כך הרבה אנשי מקצוע ראו את זה, כל כך הרבה מומחים, ואף אחד לא ידע את הפתרון הזה עד עכשיו? הם הרי הגיעו לשטח, בדקו את התוכניות, הכול. איפה הם היו עד עכשיו?"
והוא עונה לי בפשטות: "סליחה, גם אני לא יודע להסביר. זה מה שיש עכשיו. תשמח ותגיד תודה."
אמרתי לו: "ר' מאיר, אתה לא יודע להסביר, אבל אני כן יודע להסביר! ההסבר שלי הוא שפחות מ-12 שעות חלפו מאז שהתפללתי אצל רבי שמעון וביקשתי, בתמימות ובפשטות – שהבעיה תסתדר, מתוך אמונה תמימה שהכל אפשרי בכח התפלה. זה ההסבר האחד והיחיד! רק כך זה יכול היה לקרות!"
זהו כוחה של תפילה חמה, כאשר מפנימים שאין אופציה אחרת, כשמאמינים שמול כל האופציות שנסגרו, מול כל ה"אי אפשר", מול האיומים של המהנדס, כאשר הרבש"ע הוא הכתובת היחידה והבלעדית, וכל עין לך לבד תצפה, בלי שום תוכניות חילופיות, אז ניצבים מעל דרך הטבע והדרך לישועה נפתחת מחדש.
רבותי, צריך לראות את התוכניות כדי להבין את המשמעות; זה פשוט בלתי נתפס. כל אחד מוזמן לביתי לראות את העמוד של 900 טון שהתפלה אצל ר' שמעון הזיזה ממקומו, לראות ולהאמין! כשאני מגיע הביתה, אני מביט לעבר הקיר שזז בניגוד לכל התחזיות ואומר: "הנה העמוד של רב שימען!"
ואני מרגיש שמכל ההרחבה הגדולה, הרווח האמיתי שלי היא הפינה הזו, פינה שזועקת: נבניתי בכח התפלה!

(גליון 'בטחוני בצורי' פר' מקץ פ"ו- לידידינו הרב מרדכי מלאכי שליט"א)