כיצד שיחת טלפון מחוסרת היגיון מהגבאי, חשפה בפני הרב וייס שהקב"ה ענה לתפילתו המיוחדת והזכיר לו לעמוד בקבלתו הטובה.
התפלה הזו בקעה מעומק לבי העגום בסביבות שמונה-תשע בערב. האם אתה סבור שזכיתי? לא זכיתי בהגרלה. ההגרלה הסתיימה, הכריזו את שמות הזוכים – ואני לא הייתי אחד מהם... כשחזרתי הביתה, לא הייתי מתוסכל או מאכזב, אולם את הארת הפנים הזאת – לא ראיתי. בסדר, לא חייבים לי כלום. הקדוש ברוך הוא יחליט מתי לגלות לנו את פניו.
בשעה שתים עשרה וחצי בלילה, אני יושב לי בבית מדוכדך ואז מתקשר אלי הגבאי של בית הכנסת של סלונים. הוא אומר לי: "הערשל'ה, אני רוצה לשתף אותך במשהו חשוב."
מספר הר"ר הערש'ל וייס, ביתר עילית:
אבקש לשתף סיפור של הגרלה פשוטה, בשטיבל של סלונים בבני ברק. הגרלה שבה לא זכיתי בפרס, אבל זכיתי בזכייה חשובה פי כמה וכמה.
היה זה לפני כחמש עשרה שנה, בהגרלה שנערכה בשטיבל של חסידי סלונים בבני ברק. רצו אז להרחיב את הבניין של בית המדרש, ולכבוד זה נערך ערב התרמה על מצ'ינג עוד לא שמענו אז שכלל הגרלה בין כל אברכי המקום שהרימו את נדבת ליבם. והפרס הגדול – היה: חנוכייה ענקית ויקרה מכסף טהור.
באותו לילה שנערכה ההגרלה, עברה עלי תקופה קשה ומדכדכת מהרבה בחינות. ישבתי שם, העסקנים ביקשו להתחייב בהוראת קבע סכום קטן, חמישים שקל לחודש, כדי שיוכלו להרחיב את הבניין. ישבתי שם ואמרתי לקדוש ברוך הוא: "אבי שבשמים: אתה שקרעת את ים סוף, שעשית ניסים לאבותינו – אני רוצה לזכות בהגרלה של החנוכייה! ולא מפני שהיא חסרה לי!" זה לא כמו אותו אחד שאומר: אני רוצה לזכות בעשרים מיליון שקל בלוטו כדי שלא יהיו לי דאגות כלכלה. חשובה עבורי הארת פניך."
"הארת פניך" הכוונה: לראות שבקשתי ממך משהו, ושמעת אותי. זה שווה לי הרבה יותר מחנוכייה, ובינינו – גם יותר מעשרה מיליון שקל. אנו מסתובבים בעולם ומתפללים כל כך הרבה תפלות ובקשות, ואין אנו רואים את התשובה מיד, ופעמים שלא רואים אותה כלל. זה גורם לנו לאיזה סוג של ריחוק. על כן אמרתי לקדוש ברוך הוא: "אני מבקש ממך לזכות בהגרלה", באמת אמרתי לו את זה בפה מלא ממש ובמלים פשוטות מעומק הלב.
"ריבונו של עולם! אף פעם לא בקשתי ממך דבר כזה! אני רוצה לזכות בזה רק כדי לראות בעיני את האות, לראות שדיברתי אתך – וענית לי. אני רוצה להרגיש שיש לי באמת 'תקשורת' עם הקדוש ברוך הוא."
"יש איזה הרגשה כזו שלא נח לדבר עליה... אתה מדבר, אך אין אתה יודע אם הוא עונה, מתי הוא יענה וכיצד יענה. אז אמרתי: 'ריבונו של עולם, פעם אחת במטותא מנך, הראה לי את פניך כביכול! הראה לי הארת פניך. אני מבקש ממך, ריבונו של עולם, תראה לי שאני זוכה בפרס הגדול של החנוכייה. לא בשביל החנוכייה, אלא בשביל לראות שבקשתי ממך משהו – ואתה נמצא אתי'."
"סיימתי את דברי במשפט: 'אם אתה עונה לי בהגרלה הזאת, אקבל על עצמי איזה קבלה טובה', ופה פירטתי מה אקבל על עצמי אם בקשתי תיענה." הרה"צ ר' חיים וורנר אמר לי שמתר כביכול לעשות תנאי עם הקדוש ברוך הוא, כמו שמותר בקדושין להגיד "על מנת שאני צדיק גמור" בשעת קדושי אשה, כן וודאי שמותר לאדם להגיד לקדוש ברוך הוא שאם יוושע יתחזק במשהו מסוים ויקבל על עצמו קבלה טובה!
התפלה הזו בקעה מעומק לבי העגום בסביבות שמונה-תשע בערב.
האם אתה סבור שזכיתי? לא זכיתי בהגרלה. ההגרלה הסתיימה, הכריזו את שמות הזוכים – ואני לא הייתי אחד מהם... כשחזרתי הביתה, לא הייתי מתוסכל או מאכזב, אולם את הארת הפנים הזאת – לא ראיתי. בסדר, לא חייבים לי כלום. הקדוש ברוך הוא יחליט מתי לגלות לנו את פניו.
לא סיפרתי את הספור לאיש, גם לא לרעייתי ולילדים.
בשעה שתים עשרה וחצי בלילה, אני יושב לי בבית מדוכדך ואז מתקשר אלי הגבאי של בית הכנסת של סלונים. הוא אומר לי: "הערשל'ה, אני רוצה לשתף אותך במשהו חשוב."
-"תקשיב, כשהיתה ההגרלה הערב, כאשר שלפו את הפתקים מתיבת ההגרלה, זכה בחנוכייה איזה יהודי מצפת, שלא נמנה על חסידי סלונים, אשר התחייב לתרום סכום נאה להרחבת בית הכנסת."
"כשהסתיימה ההגרלה, ישבו הגבאים וחשבו: יש לנו פה בעיה. אותו אדם לא תרם עדיין את הכסף בפועל, אלא רק התחייב לתרום את הכסף. הכניסו אותו להגרלה על סמך ההתחייבות שלו בלבד. אבל מה, קיים חשש שהוא לא יכבד את ההתחייבות שלו. לצערנו נפוץ הוא שאנשים מכריזים 'אני מתחייב לתת', ובסופו של דבר אינם נותנים. עכשיו, אם נגיד לו שהוא הזוכה, בטוח שהוא יתן! זאת חנוכייה ששווייה ששת אלפי שקלים, וההתחייבות שלו היא רק אלפיים. איך נדע שהאדם התכוון ברצינות להתחייב על תרומתו?"
"החליטו הגבאים שהם יתקשרו אליו ולא יגידו לו שהוא זכה, אלא ישאלו אותו וינהלו עמו שיחה טכנית פשוטה. יבקשו ממנו לחתום על הוראת הקבע. אם יחתום באותו רגע, הם יודיעו לו שזכה. אם לא יחתום, יתברר שההתחייבות שלו אינה מוחלטת, ואם כן מישהו אחר צריך לזכות בחנוכייה, וצריך לערוך את הגרלה מחדש."
"באותו רגע," הוא אומר לי, "עשינו הגרלה נוספת למקרה שהוא לא יחתום על הוראת הקבע. החלטנו שמוציאים פתק נוסף מהקלפי, בפתק הנוסף יהיה רשום האדם שיזכה בחנוכייה למקרה שאותו אחד מצפת לא יעמוד בהתחייבות שלו." "שלפנו פתק נוסף, והפתק הנוסף יצא הזוכה: הערשל'ה וייס! עכשיו, זה המצב כרגע: אם וכאשר אותו אחד לא יתן את ההתחייבות שלו – החנוכייה שלך, זכית! אבל אם הוא יעמוד בהתחייבות – הפתק הזה שלך לא רלוונטי."
האמת, שיחת הטלפון הזו היתה מחוסרת הגיון כלשהו... מה התועלת לבשר למישהו בשורה כזו שהוא אולי זוכה בפרס, לשם מה סתם להכניס אותו למתח?
אך אני, פשוט רעדתי מרוב התרגשות!
הבנתי שהקדוש ברוך הוא אמר לי כך: "החנוכייה לא מגיעה לך. היא אינה מיועדת עבורך, וגם לא בקשת חנוכייה! לא רצית לזכות בששת אלפים שקל. אתה בקשת לראות שאתה מדבר אלי ואני עונה לך. אז, הנה, בבקשה: שלש שעות אחרי שבקשת לזכות, הפתק שלך הוא זה שיצא מתוך מאות אנשים – אז הנה זכית! עניתי לך! ועכשיו הגיע תורך, לעמוד בקבלה הטובה שקיבלת על עצמך!"
