עדותו של הנהג: "יש לך איזה קסם? שנים אני רואה את זה ולא מבין". השיחה המפתיעה שחשפה כיצד הקב"ה מפנה מקום למי שמקדש את עצמו בתוך ההמון...
אתה נוסע איתי כבר תקופה ארוכה מאוד. האם נתת דעתך על כך שהכיסא שמאחורי תמיד פנוי עבורך? הרי זהו המקום המבוקש ביותר באוטובוס, ובדרך כלל הוא נתפס ראשון, במשך כל היום הכיסא הזה תמיד תפוס... מה אתה חושב לעצמך? מי שומר לך על המקום הזה? יש לך איזה קסם? שכן שמתי לב לתופעה פלאית: בכל פעם שכף רגלו של כבודו דורכת על מדרגת האוטובוס, הכיסא מתפנה. אם יש אדם שיושב עליו – הוא יורד בדיוק באותה תחנה, או שמשום מה הוא קם ועובר למקום אחר ללא סיבה נראית לעין. אני מרגיש בחוש שמישהו שומר עבורך על המקום הזה. התוכל להסביר לי את פשר הדבר?
מספר הר"ר מנשה חיים ברגר מירושלים: מעשה אשר אירע עמי, שיש בו כדי להמחיש כיצד הקדוש ברוך הוא מלווה את האדם המבקש להיטהר, גם בנסיעה שגרתית באוטובוס עירוני.
אני מתגורר בשכונת נווה יעקב בירושלים. בתקופה שלאחר נישואי הייתי עושה מדי בוקר את דרכי אל הכולל שבמרכז העיר באמצעות התחבורה הציבורית. היתה זו נסיעה ארוכה ומתישה של כחמישים דקות, אשר טמנה בחובה קושי יומיומי בענייני שמירת העינים, נושא שהיה יקר לליבי ודרש ממני מאמץ קבוע. תפילה קבועה היתה בפי לשוכן במרומים, שגם היום יסייע בידי לעבור את הדרך ללא סרך מכשול.
באוטובוסים מהדור הקודם, היה מצוי כיסא בודד בשורה הראשונה, ממש מאחורי הנהג. משתדל הייתי כמה שאפשר לשבת דווקא שם, שכן בישיבה במקום זה אין לפני העינים דבר מלבד המחיצה המפרידה בין הנהג לנוסעים, והאופק נותר נקי וטהור.
היו אלו ימי הקורונה, והעלייה לאוטובוס הותרה מהדלת האחורית בלבד. בכל בוקר הייתי פוסע לאורך האוטובוס, מפלס דרכי בין הנוסעים עד לקדמתו, ולשמחתי הרבה, ברובם המוחלט של המקרים, מצאתי את הכיסא הבודד כשהוא ממתין לי פנוי. לאוזני הייתי תוחב אוזניות כדי להאזין לשיעור תורה ולהינצל מפטפוטי ה"פלוידער קעסטל", קופסת הקשקשת, כך היה הכינוי הרווח אצל נקיי הדעת ל"רדיו". ולעיתים אף מרשה לעצמי לנמנם קמעה, בהיותי יושב בדד בלי להפריע לאיש.
במשך תקופה ארוכה חלפה הנסיעה בנעימים, ומעולם לא נתתי אל ליבי לחשוב כיצד ייתכן הדבר, שכיסא כה "נחשק" ונוח נותר פנוי עבורי יום אחר יום, למרות המוני הנוסעים באוטובוס.
בוקר אחד, הנהג הקבוע פתח דווקא את הדלת הקדמית שלא כמנהגו, ואפשר לי לעלות דרכה. בעודי עולה במדרגות, פנה אלי הנהג ושאל במן יראת כבוד: "רבי, האם מותר לי לשאול אותך משהו?
"תוכל לנסות", השבתי לו בסקרנות. בעודי תוהה מה יכול לרצות ממני אדם שנראה כה רחוק מאורח חיי.
ואז פנה אלי הנהג בשאלה שהותירה אותי נדהם:
"אתה נוסע איתי כבר תקופה ארוכה מאוד. האם נתת דעתך על כך שהכיסא שמאחורי תמיד פנוי עבורך? הרי זהו המקום המבוקש ביותר באוטובוס, ובדרך כלל הוא נתפס ראשון, במשך כל היום הכיסא הזה תמיד תפוס... מה אתה חושב לעצמך? מי שומר לך על המקום הזה? יש לך איזה קסם? שכן שמתי לב לתופעה פלאית: בכל פעם שכף רגלו של כבודו דורכת על מדרגת האוטובוס, הכיסא מתפנה. אם יש אדם שיושב עליו – הוא יורד בדיוק באותה תחנה, או שמשום מה הוא קם ועובר למקום אחר ללא סיבה נראית לעין. אני מרגיש בחוש שמישהו שומר עבורך על המקום הזה. התוכל להסביר לי את פשר הדבר?
הבטתי בנהג, ובעוד לבי מרטט לשמע הדברים המחזקים מהכתובת הכי לא צפויה בעולם, אמרתי לו: "אסביר לך. תורתנו הקדושה הנחילה לנו ערך עליון של קדושה ו"שמירת עינים". אני משתדל מאוד להימנע מראיית מראות שאינם טהורים, ומבקש בכל יום מהקדוש ברוך הוא שיסייע לי בכך. לא ידעתי עד כמה סייעתא דשמיא מלווה אותי, עד עכשיו שפקחת את עיני וסיפרת לי את הדברים הללו".
הנהג הביט בי בעיניים פעורות, כמי ששמע דברים שלא הסכינה אזנו לשמוע מאז עמדו על דעתו... את העובדות הוא רואה בעיניו כבר תקופה ארוכה, וכי מה יאמר? המשכתי בדרכי, כשאני מתקשה להירגע מעוצמת ההרגשה של אהבת ד' אלי, עד כמה ה' צילך, וכמה אפשר לחיות את חיי היומיום בלי לדעת ולהרגיש את גודל ההטבה והרחמים המלווים אותנו! כעת סמוך לימי השובבי"ם, זו העת לפרסם ברבים מעשה זה אשר ממחיש בעוצמה כיצד "הבא ליטהר מסייעין בידו"!
והנהג? מסופקני אם שינה משהו באורח אורח חייו בעקבות אותה שיחה, אך אין ספק בליבי כי בבוא העת, הדברים שנכנסו לאוזניו וראה בעיניו, עד כי נאלץ לשתף אותי בפלאי הפלאות שהוא חווה, יפעלו את פעולתם לטובה!
