האדם שומע ליצר הרע כיון שנותן לגוף הנאה מיד
עצה וסגולה יומית:
'לתת לך את הארץ' רמז לשב"ק
לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ וְגוֹ' (בראשית טו ז). אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת גִּימַטְרִיָּא 'שַׁבַּת קֹדֶשׁ' עִם הַתֵּבוֹת וְכוּ', וּמַה גַּם אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁבּוֹ בָּחַר ה' מִכָּל הָעַמִּים וְכוּ', שֶׁהוּא הוּא שֶׁהִכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ מִכֻּלָּם, עַד גֶּדֶר שֶׁחָזְרוּ כֻּלָּם אוֹ רֻבָּם לְהַאֲמִין בַּה' בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת אֵין עוֹד וְכוּ', שֶׁעַל זֶה עָלָיו נֶאֱמַר (ישעיה מא ח) 'אַבְרָהָם אֹהֲבִי' וְכוּ', וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר הוּא שֶׁעַל זֹאת הוֹסִיף לוֹ בִּשְׁמוֹ אוֹת ה' הָרוֹמֶזֶת לְשֵׁם הַשְּׁכִינָה כַּיָּדוּעַ, שֶׁעַל מְנָת כֵּן הָיְתָה זֹאת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, לִרְמֹז לוֹ בַּה' שֶׁהוּא הוּא הַנִּבְחָר לְשָׁרְתָהּ וּלְדָבְקָה בָּהּ, וְזֶהוּ לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם וְכוּ'. וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהִים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה (שם פסוק ח), דְּהַיְנוּ וַיֹּאמַר בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, כַּיָּדוּעַ עַל לְשׁוֹן אֲמִירָה וְכוּ', ה' אֱלֹהִים שֶׁהֵמָּה שְׁמוֹתֶיהָ כַּנּוֹדָע וְגַם יִחוּדָהּ וְכוּ', בַּמָּה אֵדַע דְּהַיְנוּ בְּאֵיזֶה כֹּחַ אֲנִי זוֹכֶה לְמַדְרֵגָה זֹאת, מָה אֲנִי מֶה חַיַּי, כִּי בַּעַר אֲנִי וְלֹא אֵדַע, וְזֶהוּ בַּמָּה אֵדַע וְכוּ', כִּי אִירָשֶׁנָּה לְהַשְּׁכִינָה, אֶרֶץ הָעֶלְיוֹנָה וְכוּ'. גַּם רֶמֶז אִירָשֶׁנָּה גִּימַטְרִיָּא 'הַמַּלְכוּת אֲדֹנָי' וְכוּ'.
(פתח האוהל פר' לך לך)
ווארט יומי:
האדם שומע ליצר הרע כיון שנותן לגוף הנאה מיד
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה (יב א-ב).
אֶפְשָׁר לִרְמֹז, דְּהִנֵּה יֵצֶר הָרָע בְּנֵי אָדָם שׁוֹמְעִים לַעֲצָתוֹ מִשּׁוּם דְּמִקָּרְבָא הֲנָיָתָא, שֶׁכָּל מוֹעֲצוֹתָיו הֵם כְּדֵי לְהַשִּׂיג לָאָדָם תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, וּכְשֶׁשּׁוֹמֵעַ אָדָם לַעֲצָתוֹ הִנֵּה כָּל תַּאֲווֹתָיו מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לְפָנָיו לַעֲשׂוֹת כְּחֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ מִיָּד וּלְאַלְתַּר בְּלִי הַרְחָקַת זְמַן וּבְלִי מְנִיעַת שׁוּם דָּבָר, כִּי הִנֵּה הָעוֹלָם מוּכָן לְפָנָיו, וְהַגּוּף נָאֶה לוֹ כָּל מַה שֶּׁאוֹמֵר הַיֵּצֶר וְאֵין מְעַכֵּב. לֹא כֵן יֵצֶר הַטּוֹב, כָּל מַה שֶּׁאוֹמֵר לָאָדָם רָחוֹק רָחוֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ, כִּי הוּא אוֹמֵר לָאָדָם שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, וְזֶה אַחַר מִיתַת הָאָדָם, וַהֲנָאָה זוֹ לַנְּשָׁמָה וְלֹא לַגּוּף. מִפְּנֵי סִבָּה זוֹ שׁוֹמְעִים בְּנֵי אָדָם לַעֲצַת יֵצֶר הָרָע מֵאַחַר שֶׁקְּרוֹבָה הֲנָאָתוֹ, וְהַגּוּף יֵשׁ לוֹ הֲנָאָה גְּדוֹלָה בָּזֶה. וְזֶה דַּרְכָּם שֶׁל בְּנֵי אָדָם כֵּסֶל לָמוֹ, כְּשֶׁרוֹצִים לְהַנִּיחַ הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וּלְהִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, הַיֵּצֶר מִתְגָּרֶה בָּהֶם וְאוֹמֵר לָהֶם דְּעוּ שֶׁאַתֶּם מְאַבְּדִים הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּית שֶׁאַתֶּם רוֹאִים מוּכֶנֶת לִפְנֵיכֶם וְרוֹדְפִים אַחַר טוֹבָה שֶׁהִיא רְחוֹקָה וְסָפֵק תַּשִּׂיגוּ אוֹתָהּ אוֹ לֹא, שֶׁהֲרֵי אַתֶּם רוֹאִים בְּעֵינֵיכֶם הָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם לִפְנֵיכֶם וְכָל הֲנָאוֹת הַגּוּף מְצוּיִין בָּהּ, וְאֵין מוֹנֵעַ וְאֵין מְעַכֵּב.
