יצר הרע מסית את האדם לעבירות קלות כדי להחטיאו בחמורות
עצה וסגולה יומית:
קדושת שבת מסייעת לקבלת תשובתו
בְּרֵאשִׁית. רָאשֵׁי תֵּבוֹת שַׁבָּת אַף תָּפְתֶּה רְשָׁעִים בּוֹ יָנוּחוּ. לִרְמֹז לְמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (זוהר ח"ב לא:) כִּי הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנָּם נָחִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהַטַּעַם מְפֻרְסָם, מִשּׁוּם דִּבְיוֹם שַׁבָּת עֲשָׂאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנוּחָה לְכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ יָנוּחוּ בּוֹ בֵּין הַחַיִּים בֵּין הַמֵּתִים, זוּלַת מִי שֶׁלֹּא הָיָה מְשַׁמֵּר שַׁבָּת בְּעוֹדוֹ בַּחַיִּים אַף בְּמוֹתוֹ לֹא יִמְצָא מְנוּחָה. וּבָא לִרְמֹז לְבַעַל תְּשׁוּבָה, כִּי הַשַּׁבָּת כְּשֶׁיִּשְׁמְרֶנּוּ כָּרָאוּי הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל וְסִיּוּעַ לִתְשׁוּבָתוֹ, כִּי הֲלֹא תִּרְאֶה בְּאוֹתוֹ עוֹלָם שֶׁהוּא עוֹלַם הַדִּין וְהַחֶשְׁבּוֹן אַף הָרְשָׁעִים נָחִים בּוֹ, אִם כֵּן מְסַיֵּעַ אַף לָרְשָׁעִים לָתֵת לָהֶם מְנוּחָה, מִכָּל שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּשֶׁאָדָם מִתְנַחֵם עַל הָרָעָה וּמִתְחָרֵט וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה וּמְשַׁמֵּר שַׁבָּת כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי שְׁמִירַת שַׁבָּת הִיא סִיּוּעַ גָּדוֹל לְקַבָּלַת תְּשׁוּבָתוֹ.
(גנזי המלך, תיקון השכינה אות נז)
ווארט יומי:
יצר הרע מסית את האדם לעבירות קלות כדי להחטיאו בחמורות
וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן (ג א).
אֶפְשָׁר לִרְמֹז כָּל הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה עַל יֵצֶר הָרָע וְתַחְבּוּלוֹתָיו עִם הָאָדָם, שֶׁמֵּבִיא לוֹ עֵצוֹת מֵרָחוֹק, וּמַתְחִיל לוֹ מִדָּבָר הַקַּל קַל תְּחִלָּה, עַד שֶׁמַּשְׁקִיעוֹ בַּחֲמוּרָה שֶׁבַּחֲמוּרוֹת. וְהִנֵּה רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עָשׂוּ גְּדֵרִים וּסְיָגִים הַרְבֵּה, וְכַוָּנָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לַעֲבֹר עַל גּוּף הַתּוֹרָה, דְּכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ גָּדֵר הַשּׁוֹמֵר הַמָּקוֹם, יְהֵא הָאָדָם נִזְהָר שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי מִכְשׁוֹל, וְאִם לֹא יִהְיֶה הָאָדָם נִזְהָר בַּגָּדֵר וִיהֵא פּוֹרְצוֹ, יָבוֹא לַעֲקֹר גּוּף הַדָּבָר. וְהִנֵּה יֵצֶר הָרָע אֵין רַמַּאי וּמֵסִית וְיוֹדֵעַ לְפַתּוֹת כָּמוֹהוּ, בַּתְּחִלָּה בָּא אֶל הָאָדָם וְאוֹמֵר לוֹ, אֵלֶּה הַתּוֹסָפוֹת, שֶׁהֵם הַגְּדֵרִים שֶׁהוֹסִיפוּ חֲכָמִים, אִם תַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֵין חָמוּר רַק דָּבָר שֶׁהוּא כְּגוּף הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, בָּזֶה הֱוֵי זָהִיר וְזָרִיז, אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא תּוֹסֶפֶת אֵין בּוֹ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהַדִּיחוֹ מִדְּחִי אֶל דֶּחִי, כִּי כֵּיוָן שֶׁמַּתְחִיל לְהַטְעִימוֹ טַעַם הָאִסּוּר, מַמְשִׁיךְ עָלָיו זֻהֲמָתוֹ וְעוֹשֶׂה בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ. וְאִם יִשְׁמַע לַעֲצָתוֹ וְעוֹבֵר וּפוֹרֵץ גָּדֵר, אַחַר כָּךְ מַמְתִּיק לוֹ טַעַם גּוּף הָאִסּוּר שֶׁל הַתּוֹרָה, וּמִיָּד יִשְׁמַע לוֹ, כֵּיוָן שֶׁטָּעַם טַעַם אִסּוּר. וּכְשֶׁעוֹבֵר עַל גּוּף הָאִסּוּר וְטָעַם טַעֲמָא דְּאִסּוּרָא, עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה, עַד שֶׁמִּשְׁתַּקֵּעַ וּבָא לִידֵי כְּפִירַת הַהַשְׁגָּחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ בַּעֲלֵי הַמּוּסָר זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְּמֵאַחַר שֶׁנִּטְמַע אָדָם בַּעֲבֵרוֹת, אוֹמֵר לוֹ, מִי רוֹאֶה לְךָ וּמִי מֵעִיד בְּךָ כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בַּסֵּתֶר. וּמִי גָּרַם לוֹ כָּל זֶה, הַהַטְמָעָה שֶׁנִּטְמַע בְּזֻהֲמָתוֹ.
