דג כשר שמצאו במעיו לאחר מעת לעת שרצים טמאים

בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' קא) נשאל באדם שצד דג גדול והביאו לביתו לפני שבת והניחו במקרר, וביום שני שלאחר מכן פתח הדג ומצא בו תולעים ושרצי מים. ושאילתו אם מותר הדג באכילה כיון שהשרצים שהו בבני מעיו של הדג יותר ממעת לעת, ויש לכאורה לחוש בזה משום כבוש כמבושל ויאסר הדג אם אין בו ששים כנגד השרצים, או שאין חוששים לזה.
והשיב, כי בודאי אין לחשוש בדבר ויש להתיר את הדג מכמה טעמים. ומטעם אחד נקט להתיר כיון שאופן זה אינו נחשב לכבוש כמבושל, וכתב להוכיח מהדם שכנוס בתוך לב בהמה או עוף
שמעשים בכל יום שמניחים את הלב עם הדם יום או יומיים בלא קריעה, ואין פותחים וקורעים את הלב מיד כדי להוציא הדם הכנוס בתוכו. ולכאורה היה צריך לומר שכבוש כמבושל ולאסור בכל אופן שלא קרע את הלב מיד והשאירו כמות שהוא מעת לעת. אלא על כרחך שמכיון שטבע הדם לקרוש לאחר שהבהמה נשחטת ומתה, ממילא יש לזה דין יבש ביבש, ואף שפשוט שהלב והדם לח עדיין, כידוע לכל יודעי טבע.
וכתב שאין לומר שהסיבה שאין חוששים בזה לדין כבוש כמבושל אם שהה הלב היא משום הסברא שאומרים לגבי לב שהוא חלק ואינו בולע כמו שכתב רש"י בסוגייתנו (ד"ה הלב), שהרי לענין בישול חלק עליו רבינו תם (תוס' ד"ה הלב) וכתב שאין לסמוך על זה לעשות מעשה, וכן נפסק להלכה בשו"ע (יו"ד סי' עב ס"א). ועל כרחך יש לומר משום שדם נקרש יש לו דין יבש ביבש, ושוב לא שייך בזה דין כבוש. ואם כן ודאי לענין נידון הדג שיש לדון כל שכן מדין לב, שבלב הרי בשעת שחיטה הדם צלול הוא ונקרש רק לאחר מכן, ואצל הדג הרי מלכתחילה הוא גוש יבש ולכן אין אומרים בו שנכבש עם השרצים.
עוד הביא סברא אחרת להתיר דם הלב ששהה, משום שדם הלב הוא מגוף הלב, ולכן כיון שהלב פולט דם לכן אין דרכו לחזור ולבלוע מה שכבר פלט, ועל כן לא נחשב ככבוש. אולם דחה סברא זו כיון שרק כשבהמה עודנה חיה ניתן לומר כן משום שאז הלב פולט דם, אבל לאחר מיתה אין הלב פולט עוד דם ולכן יש לומר שהוא בולע.
טעם נוסף להיתר הביא על פי מה שכתב בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדו"ק סי' קמז) שנשאל בדבר ענין זה של דם הכנוס בלב ששהה מעת לעת, והעלה שם דבר חדש, שלא שייך דין כבוש אלא בדבר שהיה מגולה לאויר באיזה זמן, אבל בדבר שלא היה אף פעם מגולה לאויר רק היה כנוס בתוכו, אין אומרים בזה דין כבוש כמבושל והביא ראיות לדבריו. וכ"כ בשו"ת הרי בשמים (מהדו"ת סי' ריב). ולפי זה רצה לפשוט גם לענין הדג, שהרי בטן הדג מכוסה ולעולם לא היה מגולה לאויר, ולכן לא שייך לומר בזה דין כבוש כמבושל.