כניסה בשביעית לשדה לצורך נטילת פירות ההפקר

בגמ': דפירי דהפקרא אינון וכו' (נדרים מב, ב).

בסוגיין מבואר שאין הקרקע הפקר בשביעית אלא רק הפירות, ומ"מ אמר עולא שמותר לרדת לשדה ללקוט אילנות שבאמצע השדה, אבל ללקוט אילנות שעומדין על הגבולין לא דרחמנא לא אפקרה לארעא אלא ללקוט פירותיה הלכך כיון שאילנות הללו יכול ללקט אותם לא ירד, (ר"ן ד"ה אמר), ור"ש בן אליקים ביאר שאפילו ללקט אילנות שבאמצע השדה לא ירד לתוכה, אף שמעיקר הדין מותר מ"מ אסרו גזירה שמא ישהה.

והנה כתב הרמב"ם (שמיטה פ"ד הכ"ד) 'כל הנועל כרמו או שדהו בשביעית ביטל מצות עשה'.

ובשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קעט) כתב בשביעית הזרעים הפקר, אף שהקרקע אינו הפקר והוכיח כן מהר"ן בסוגיין.

ובדרך אמונה (שם ציוה"ל ס"ק רצז) כתב בשם החזו"א, שבמקום הצורך מותר לבעל השדה לנעול הדלת ולכתוב שם פתקא שכל מי שרוצה ליטול יכול לבוא לביתו ולקבל המפתחות כדי להכנס לשדה. וע"ע בחזו"א (סי' טו ס"ק יא) שכתב שאם אין דרך ללקוט את הפירות אלא ע"י שיכנס לשדה, והיו בשדה חפצים של הבעלים שמעכבים מלהכנס מותר לעבור ולהכנס ופטור מלשלם אם הזיק.