כתובה מודפסת
במשנה. הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן וכו', שטרי מקח צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר מקום המעות מקום השדה ומקום הזמן. ר' יהודה פוסל בכולן, ר' אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים (גיטין כו, א).
בראשונים נחלקו אם ר' אלעזר מכשיר בכולן רק כששייר בשטר את המקומות המבוארים במשנה שיש לשייר [כך ביאר רש"י (ד"ה ר"א)], או שמא לדעת ר' אלעזר אף אם לא שייר בשטר כלום, דהיינו שכתב את השטר כולו, את שמות הלווה המלווה ואת סכום המעות, הרי זה כשר, [כך דעת תוס' (ד"ה ר"א)].
בשולחן ערוך (חו"מ סי' מח ס"א) פסק המחבר, 'סופר שבא לכתוב טופסי שטרות כדי שיהיו מצויים אצלו, הרשות בידו. ויכול לכתוב הכל, שם הלוה והמלוה והמעות, רק שיניח מקום הזמן, שלא יהיה מוקדם'.
בדברי המחבר מבואר כדעת תוס' שאין חשש להכין שטרות מוכנים אף אם כותב את כל תוכן השטר, ובנתיבות המשפט (חדושים סק"א) הביא בשם התומים שכך מנהג העולם, אולם בש"ך (סק"א) הביא את דעת רש"י שצריך להניח מקום הלוה והמלוה והמעות והזמן, וכן בשטרי מקח צריך להניח מקום הלוקח והמוכר והמעות והשדה והזמן, דגזרינן שטרות בתורף אטו גיטין שהרי בגיטין ברור שפסול. וכתב 'נראה לי כדבריו', והביא שכן כתבו הר"ן והראב"ן.
ובערוך השולחן (שם) כתב שבמקום שאין מנהג לכתוב גם התורף, יש לחשוש לדעת הש"ך.
והנה בפוסקים דנו על כתובות מודפסות אם אפשר להשתמש בהם, או שמא יש בהם חשש, ובשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סי' פא) כתב, אני מרחק מאד את הכתובות הנדפסות ומעולם לא נתתי אותם לבא בגבולי, בראותי בכל אשר באו לידי כי מלאים שיבושים הצריכים תיקון וממילא צריכים אשרתא, ואפילו ימצא מדפיס אחד מאלף שידקדק הדק היטב בלי שום שגיאה הכל כנמסר לנו בספר נחלת שבעה, מ"מ בע"כ יניח חלק כדי למלאות התורף, וא"א לכוין שלא יהיה אחרי שימלאו אותו בכת"י קלקול בכמה דברים, ובכמה קהילות הדבר נמסר להדיוטים שאינם יודעים פרק בדינים אלו.
והביא מספר שלחן העזר (סי' ו ס"ח בשמלה לצבי סק"א) שהביא תשובה מבעל הערוגת הבושם שכתב על טופסי כתובות הנדפסות שמניחים רק שם האיש ואשה והזמן שאינו נכון, משום שחשש לדעת הש"ך שצריך להניח מקום התורף לגמרי.
אולם השמלה לצבי (שם) יישב המנהג במקום שנהגו כך, על פי דברי הנתיבות שהמנהג הוא שלא כדעת הש"ך.
ובשו"ת אגרות משה (אבהע"ז ח"א סי' קעח) כתב, ראיתי אחדים מדקדקים לכתוב בידם כל הכתובה ואין רוצים ליקח כתובות הנדפסים אף אלו שנדפסו כהוגן, וברור שאין בזה שום מעלה ועדיפות מהכתובות הנדפסים, שאין צריכים לכתוב הכתובה לשמה כמו שאין צריך בשאר שטרות, ואין שום חילוק בין שטרי ממון לכתובה, ואפילו בגיטין שיטת הרמב"ם (גירושין פ"ג ה"ז) שמותר לכתחלה לסופר לכתוב טופסי גיטין, ואף לדעת הרי"ף והרא"ש שפסקו שאסור לכתוב טופסי גיטין, מ"מ ודאי שמותר לכתוב לכתחלה טופסי השטרות ואין שום מעלה ועדיפות לכתוב הכתובה ביד, והוא טירחה שלא לצורך ממש, שאף שר' יהודה פוסל שם במתני' גם בשטרות לכתוב טופסין מגזירה אטו גיטין וטופס אטו תורף, אין שום עדיפות להחמיר כמו תנא שנפסק בגמ' לא כמותו, שרק בפסקי הגאונים שייך להחמיר לעשות מעלה יותר, ועדיפות אף כשיטת היחיד משום שאפשר גם לחלוק על פסקי הגאונים שאחר הגמ' ולכן יש מקום להחמיר, אבל נגד פסק הגמ' שא"א לשום גאון לחלוק על זה אין שום מקום להחמיר כהתנא והאמורא שנפסק שלא כמותו.
מבואר מדבריו, שהיות וההלכה שמותר לכתוב טופסי שטרות אין חשש להשתמש בכתובה המודפסת.
ובספר כתובה כהלכתה (ח"ב סי' כו) הביא תשובה מבעל השבט הלוי, שאע"פ שבודאי מי שכותב הכתובה בעצמו או ע"י סופר, ומדקדק בה כהלכתה יש בו משום הידור הלכה, מכל מקום הנסיון מלמד שהרבה כותבים כתובותיהם על פיסת נייר שאינו מכובד ובודאי לא יעמוד ימים רבים, וגם אינם בקיאים כל כך, על כן מן הראוי יותר להשתמש בכתובות עם טופס נדפס כהלכה וגם בצורה מכובדת למען יעמדו ימים רבים, ובפרט אלו שנעשו עפ"י ת"ח אמיתי ומורה צדק. וע"ע בשו"ת להורות נתן (ח"ה סי' צ) ובשו"ת חסד יהושע (מהדו"ת סי' לב) מה שכתבו בעניין זה.
