מכירת חיטים מחומצות לנכרי כשניכר בהן החימוץ

והביא השואל ומשיב, שגם לענין חיטים מבוקעות כתב הטור (או"ח סי' תסז), שחיטים שבאו בספינה וטבעו, ויש בהם חשש חימוץ ואינו ניכר בהם, לא ימכרם לנכרי שמא יחזור וימכרם לישראל, כיון שאין החימוץ ניכר, אלא ימכרם לישראל מעט מעט בענין שיוכל לאוכלם קודם הפסח. והמגן אברהם (שם בתחילת הסימן) הקשה למה כתב הטור שהחשש הוא רק כשאין החימוץ ניכר בחיטים, והרי גם כשהחימוץ ניכר בהם יש לחשוש שמא יטחנם הנכרי ויעשה מהם קמח וימכרם לישראל, וכשיהיו קמח בודאי לא יהיה ניכר בהם החימוץ. ועל כן כתב המגן אברהם שבזמנינו יש להקל בזה, כיון שמבואר בשו"ע (שם סי' תנג ס"ד) שמותר לקנות קמח מן הנכרים רק בשעת הדחק ולכן אין חוששין לזה. וכתב המג"א שזה לא כהעולת שבת שכתב שחוששים שמא יקח הנכרי החיטים ויטחנם וימכור הקמח לישראל. ובחק יעקב (סק"א) אוסר למכור לנכרי אף בזמן הזה.
וכתב השואל ומשיב, שלפי חידושו הנזכר שכל שעכשיו ניכר האיסור אין צריך לחשוש שמא ישתנה ולא יהיה ניכר, ומותר למכרו לנכרי, אם כן מבוארים דברי הטור כפשוטם, שבחיטים שחימוצם ניכר אין צריך לחשוש שמא ישנה אותם הנכרי ויטחן אותם ולא יהיה חימוצם ניכר, שלא חששו חכמים אלא כשעכשיו לא ניכר האיסור. וכתב השואל ומשיב שכל הפוסקים שאסרו למכור לנכרי, לא דיברו אלא במקום שעכשיו אין האיסור ניכר, אבל אם עכשיו ניכר האיסור מותר למכור לנכרי וכן לשלח חפשי על פני השדה.
אך המהרש"ם בדעת תורה (יו"ד סי' כג סק"ל) חלק על השואל ומשיב, והוכיח מדברי הרמ"א (שם סי' כג ס"ו) שגם כשעכשיו ניכר האיסור חוששים שמא אחר כך לא יהיה ניכר, שכן כתב הרמ"א שאם שחט עוף ושהה בו ואינו יודע אם ניקב הושט, שהמנהג להטריף הכל, ואסור למכרו לנכרי כך אלא ימיתנו ואח"כ ימכרנו לנכרי. ומקור הדין במרדכי (לעיל פ"ב רמז תרו) שהטעם הוא מפני שחוששים שמא יתרפא מהחיתוך שבצוארו ואחר כך ימכרנו לישראל. ומבואר שאף על פי שעכשיו ניכר החתך ואין בו חשש תקלה, חששו שמא ימכרנו לישראל אחר שיתרפא, ושלא כדברי השואל ומשיב.
ובחזו"א (או"ח סי' קכא ס"ק כג ד"ה וחשש) כתב, שאף על פי שאין קונים קמח מן השוק לאפיית המצות לצורך כזית הראשון של ליל הסדר, מכל מקום לוקחים קמח עם הסובין שבהם לשאר ימות הפסח, ולכן כתב שאין להקל למכור לגוי חיטים אף שניכרת חמיצותם, שמא יטחנם לקמח וימכרם אח"כ לישראל לצורך שאר ימות הפסח. וכן כתב במחצית השקל (על המג"א שם) בדעת הר"ן, שלכן אסור למכור לנכרי אפילו ניכר הביקוע, שמא יטחנם וימכרם לישראל. וביאר בדעת הטור, שסבר שאפילו למצות של שאר ימי החג אין לוקחים קמח מן השוק, משום שעכשיו דרך הגוים ללתות החיטים קודם הטחינה והם חמץ גמור, ולכן מתיר למכור חיטים מבוקעות לנכרי.