נשואין עם אשה שמבוגרת מהבעל
בגמ': אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני. לא קשיא, הא בזוג ראשון, הא בזוג שני. (סוטה ב, א).
בתוס' (ד"ה קודם) ביארו שההכרזה היא קודם יצירת הזכר בין אם הנקבה נולדה כבר, בין אם לא נולדה.
במהרש"א (ח"א שם) ביאר שתוס' למדו כן ממה שאמרו 'בת פלוני לפלוני' ולא אמרו פלונית לפלוני, שמשמע מכך שהנקבה עדיין איננה בעולם, ולכן מכריזים 'בת פלוני' לפלוני, שהזכר כבר ביצירה.
לפי זה ביאר מה שאמרו בנדה, 'זכר זה כר, נקבה נקייה באה', דהיינו שהזכר נולד במזלו, אבל הנקבה נקייה באה בלי מזל כי כבר נתלה מזלה ביצירת הזכר בן זוגה. ועיין בדרישה (יו"ד סי' קצד).
והנה בספר עץ חיים (שער לה פ"ב) כתב שאין האשה נתקנת עד גמר תקון האדם, וזה שכתוב 'לא טוב היות האדם לבדו' וכו' כי אחר הגדלת הזכר עדיין הנקבה קטנה ואין הנוקבא נתקנת עד גמר תיקון הזכר לכן אנו רואין בחוש הראות והטבע כי האיש גדול בשנים מאשתו'.
דברים אלו הובאו גם בספר פדה את אברהם (מערכת הקו"ף אות יג), והוסיף על כך שחידוש הוא שבירושלים נהגו על פי רוב שהאשה תהא גדולה מהאיש, והיה להם להזהר בזה.
וכן כתב בספר תיו יהושע (ח"ב) שיזהר אדם כשנושא אשה שהוא יהיה כביר לימים מאשתו והדבר הזה מועיל לשלום בית ובפרט לזרע שיוליד.
אמנם בספר בני אהרן (פירוש לשער הגלגולים למהר"ש אגסי, הקדמה כ' אות ב) הבין בכוונת האר"י הק' שלא כתב אלא שכן הוא הדרך על פי הרוב, אבל מזדמן פעמים שתהיה האשה גדולה בשנים מבעלה ואין בדבר שום קפידא, עיי"ש.
ובעיני כל חי (קדושין ב. ד"ה בעל אבידה) הביא מנהג ירושלים שהכלה גדולה מהחתן, ולפי זה ביאר שההכרזה 'בת פלוני לפלוני' היינו שמכריזים בשמה, שהרי פעמים שיש לאדם כמה בנות, ואם נאמר שההכרזה היא בת פלוני' בלא לומר איזו בת, לא נדע מי היא.
והנה לקמן (יא:) נחלקו האמוראים, מי הם המילדות האמורות בפסוק (שמות א) 'ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות', רב ושמואל, חד אמר: אשה ובתה, וחד אמר: כלה וחמותה. מ"ד אשה ובתה, יוכבד ומרים. ומ"ד כלה וחמותה, יוכבד ואלישבע.
אלישבע זו, כתב רש"י (ד"ה אלישבע) היתה בתו של עמינדב אשתו של אהרן. אמנם מפרשי המדרש (יפה תואר, פירוש מהרז"ו) התקשו כיצד יתכן שאלישבע היתה אז אשתו של אהרן, והלא אהרן היה אז בן ב' או ג' שנים שהרי אהרן גדול ממשה ג' שנים.
ובמשברי ים (ד"ה ואלישבע) כתב ליישב שבזמן זה עדיין לא היתה אלישבע אשתו של אהרן ואף לא כלתה של יוכבד, ונקראה אשת אהרן על שם העתיד. עוד כתב ליישב שיתכן שהיא היתה גדולה מאהרן בכמה שנים. וכן ביאר ביפה תלמוד (שם ד"ה וכשאני). נמצינו למדים שלא הקפידו על דבר זה ונשאו נשים אף שהיו גדולות מבעליהם.
יש לציין את ביאורו של הלחמי תודה (דף קלט טור א) על מאמר הגמ' בסוגיין שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, על פי מה שאמרו במדרש (עיין מדרש תהילים בובר קיד, אוצר המדרשים מדרש ויושע, וילקוט שמעוני יהושע רמז כב) שבקריעת ים סוף אמר הים למשה לא אעשה כדבריך לפי שאתה ילוד אשה, ולא זו בלבד אלא שאני גדול ממך שלשה ימים שאני נבראתי ביום השלישי ואתה לא נבראת עד יום הששי, והשיב לו משה אדרבא הואיל ונבראתי אח"כ אחרון חביב. וכמו כן בעניין הזיווג שאמרו זכה עוזרתו, לא זכה כנגדו, ולכאורה יפלא כיצד יתכן שהאשה שנבראה מהאיש ונבראה אחריו מצלעותיו, תמשול בו, ועל פי המדרש הנ"ל מבואר שטענת האשה היא: אמנם נבראתי אחרי האיש אולם אחרון חביב, ועל כן אמרו קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף.
לפי זה ביאר הלחמי תודה מה שאמר רבי יהושע מעולם לא נצחני אדם אלא אשה ותינוק, והיינו מאותו טעם מאחר שהם נבראו אחרונים טענתם בצידם שאחרון חביב, ולזאת אמרו בן חכם ישמח אב בן כסיל תוגת אמו, והיינו לפי שכשהבן חכם אין חידוש שמשמח את אימו מאחר שהיא רואה על ידו שאחרון חביב וממילא גם היא חשובה יותר מבעלה מאחר שנבראת אחרונה, אבל כשהבן הוא כסיל, אין זה אלא תוגת אמו, מאחר שהיא רואה בזה שהראשון חביב.
וע"ע בשו"ת חבצלת השרון (ח"א אבהע"ז סי' סג) אם בעת השידוכין אין הצד השני יודע שהאשה גדולה בשנים מהאיש אם מחוייבת לומר זאת.
