נתיצת אבן מבית הכנסת ומהכותל המערבי
בגמרא מבואר שהמבשל בעצי הקדש, והמוחק את השם, עובר בלאו, שנאמר (דברים יב ג-ד) 'ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, לא תעשון כן לה' אלהיכם'. ובספרי (ראה סא) נתבארה דרשה זו, ואמרו שם, מנין לנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שעובר בלא תעשה, תלמוד לומר 'ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם, לא תעשון כן לה' אלהיכם'. רבי ישמעאל אומר מנין למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה, שנאמר 'ואבדתם את שמם, לא תעשון כן לה' אלהיכם'.
[ובעל מלמד להועיל העיר בהגהותיו לספרי, שמהגמרא בסוגיין נראה שגרסו בספרי גם שהשורף עצי הקדש עובר בלאו זה]. ומבואר שחז"ל דרשו פסוק זה לא רק על פי פשוטו של מקרא, שלא להקטיר לשמים בכל מקום כי אם בבית הבחירה וכמבואר בפסוק שאחר זה, וכמו שפירשו רש"י בפירושו הראשון והאבן עזרא (בראשית שם). אלא דרשו פסוק זה על הפסוק שנאמר לפניו, על איבוד שמה של ע"ז, ומ'לא תעשון כן לה' אלהיכם' למדו איסור על איבוד כל דבר ששם שמים עליו.
ועל פי זה פסק הרמ"א (או"ח סי' קנב ס"א), שאסור לסתור דבר מבהכ"נ, אלא אם כן עושה על מנת לבנות. וכתב במשנ"ב (ס"ק יא) הטעם, מפני שהוא כנותץ אבן מן ההיכל, שאסור משום שנאמר 'את מזבחותם תתצון וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם', ובית הכנסת ובית המדרש נקראים גם כן מקדש מעט.
בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' סג אות יג) דן בדבר האיסור שיש בנטילת אבנים מהכותל המערבי למזכרת, וכתב שפשוט שנוסף לאיסור מעילה ואיסור השתמשות הדיוט, יש בזה גם איסור חמור והוא הלאו של 'לא תעשון כן', שהוא לאו לנותץ אבן מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות, וכמבואר בספרי הנ"ל שהאיסור הוא גם באבן מן העזרות, וכל שאינו נותץ לצורך תיקון אלא לאיזה צורך אחר כגון מי שלוקח משום שרוצה שיהיה לו לזכרון, אף אם נאמר שהיא כוונה טובה הרי הוא עכ"פ דרך השחתה בכותל, ועובר בזה על לאו שיש בו מלקות.
והוסיף שהוא פלא בעיניו על הרב השואל שלא גער במי שביקש ליקח האבן מהכותל, כי הרי אין דבר רע יותר מזה, אף לולא עניני האיסור, וכי הוא רק איש אחד בעולם, והרי יש כמה מליאנים אנשים בעולם שהיו רוצים בזה, ואף לשלם על זה כסף רב. שהרי יש אנשים שמשלמים בעד מטבע פענא אחת ישנה כמה אלפים, וכ"ש בעד דבר שהוא יותר מאלפיים וג' מאות שנה, ובפרט שהוא דבר שבקדושה, וא"כ לא יספיק כל הכותל לכל האנשים אפילו אם יבואו לחלק אותו לחתיכות קטנות שבקטנות, ויחריבו גם את הכותל שהשאיר השי"ת לזכרון ושאר טעמים הכמוסים להשי"ת, ואיך עלה על דעתו של אדם שומר תורה ומצות שיהיה לו עוד מצוה בזה, בעוד שיש בזה איסורים חמורים כאיסור מעילה ואיסור נתיצה, ומלבד האיסור הוא עוול גדול מאד על המחשבה. אך ראה בשו"ת דבר יהושע (ח"ג סי' סז) שצידד להקל בזמן הזה שהוא בחורבנו ועומד ליסתר כשיבנה בית המקדש השלישי ברוב הדר, ולכן אין איסור 'לא תעשון' בסתירתו, וכל שכן אם אינו לוקח אלא אבן אחת.
וראה עוד בחשוקי חמד (יומא טז.) בדבר אנשים שנתצו אבן קטנה מהכותל בחשבם שהיא סגולה לרפואה אם יניחו אבן זו תחת מראשותיו של חולה, ואחר כך מת החולה, וגם על המתעסקים בקציצת האבן ניתכו צרות משונות, והתעוררו לחזור בתשובה על עוונם, ובירר שם האיסורים שיש בדבר משום 'לא תעשון כן' ומשום איסור גזילה ומשום איסור התרפאות בדברי תורה, ועיי"ש שביאר דרכי התשובה למי שנכשל בזה.
