נתן מעשרות מראש, ונפטר

בגמרא: המלוה מעות את הכהן כו'. (גיטין ל, א).

בסוגיין המלוה מעות את הכהן כו'. על פי משנה זו פסק הרמ"א (יו"ד סי' רנז ס"ה) שמי שמפריש מעשרותיו, והלוה לעני משלו לפני שהפריש, מפריש מעשר שלו ומחשב על זה שהלוה לעני, ומעכב לעצמו מה שהפריש בתורת פרעון חובו של העני.

כתב הנודע ביהודה (מהדו"ק יו"ד סי' עג) נשאלתי, במי שהיה נוהג כל ימיו מעשר הריוח שלו היה מחלק לעניים, והיה לו פנקס מיוחד כתב בו כל הכנסות שלו כמה מעשר מגיע, וכמו כן רשום חלוקת הצדקות ממעות מעשר, ולפעמים היה מקדים לחלק לעניים ועדיין לא היה בידו ריוח, ואח"כ כשהיה מרויח היה מנכה לעצמו הכל לפי החשבון הכתוב בפנקס שלו, והאיש הנ"ל מת ונמצא בפנקס של החלוקה מה שנתן לעניים עולה יותר ממה שהיה מגיע ממנו מעשר, ונמצא המעשר חייב לו סכום מסויים, אם יש ביד היורשים לנכות זה ממעשר המגיע מהם מירושתם.

תשובה, אני אומר שדבר זה שאפילו החי בעודו בחיים שינכה ממעשר ממה שכבר חילק לעניים לפני שהתחייב במעשר הוא מהלכות עמומות, כי מן שורת הדין אין דבר זה מבורר להיתר, ומה שמבואר במשנה להיתר וכן פסק הרמ"א (יו"ד סי' רנז ס"ה), הנה כל זה במלוה לעני שנתן מתחלה בתורת הלואה, אבל בנותן לעני סתם דרך צדקה ומתנה אין לו על מה לחשוב ומה שנתן נתן, וא"א לו לעכב לעצמו המעשר המגיע מהריוח שאח"כ, אמנם הואיל וכבר נהגו להיתר צ"ל כיון שגם במלוה לעני אינו הלואה גמורה שהרי אין העני צריך לפרוע משלו, אף אם העני נעשה עשיר אח"כ ששוב אין העשיר המלוה מפריש עליו, מ"מ העני ההוא שהעשיר עתה פטור מלשלם, א"כ אין ההלואה חל על גוף העני, ולכך אפילו נותן לו סתם ע"פ מנהג שמלוה זה למעשר שלו בסתם, הרי זה כאילו פירש שמלוה להעני וא"צ להודיע להעני, ולכך יוכל לנכות אח"כ ממעשר שלו על סמך שמזכה לאותו עני שכבר נתן לו, ואף שאינו מזכה בפירוש סמכו בזה על הרמ"א שמשמע מדבריו שעשו בזה שאינו זוכה כזוכה.

והנה בשו"ת אבני ישפה (ח"ג סי' צא) נשאל על אדם שנותן שיקים דחויים עבור מעשר כספים אם נחשב כנותן מעשר, או שמא כיון שהוא כבר נתן את הכסף לפני שנתחייב במעשר שהרי השיק הדחוי הוא שוה כסף ואנשים מוכנים לשלם חלק גדול של הסכום הכתוב בשיק תמורתו אע"פ שיכול לפדותו רק לאחר זמן, וא"כ הרי הוא דבר השוה כסף והרי זה כאילו נתן את הכסף היום עם הפחתת ערך מעט, ואין יוצא ידי חובת מעשר על רווחים שאח"כ.

ולכן כתב שלצאת מכל חשש, יאמר התורם לגובה שכסף של השיק הוא בינתיים הלוואה, וכאשר יגיע מועד הפירעון של השיק אז הוא יהפך להיות מתנה בתורת צדקה. ובשם בעל המנחת שלמה הביא שיש לסמוך על סברת הנו"ב, ואע"פ שנותן את הכסף מיד הוא יכול לחשב לאחר זמן כמה מעשרות נתן לפי רווחיו כאשר הוא עושה חשבון בסוף החודש או השנה.