שוחט ששחט בלא קבלה

בגמ': ואם ניסת הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתן אהנו דלכתחילה לא תינשא וכו' (גיטין יז, א).

כתב הרמ"א (יו"ד סי' א ס"א), השוחט עצמו לא ישחוט אע"פ שיודע הלכות שחיטה והוא מומחה, עד ששחט ג' פעמים בפני חכם ומומחה בהלכות שחיטה שידע שהוא רגיל וזריז שלא יתעלף, ולכן נוהגין שאין אדם שוחט אלא אם כן נטל קבלה לפני חכם.

מבואר מדברי הרמ"א שאין לאדם לשחוט בלא שיש בידו 'קבלה' שראוי ומוסמך הוא לשחוט. בפוסקים דנו בדינו של שוחט ששחט בלא 'קבלה' אם מותר לאכול משחיטתו. בשמלה חדשה (שם סכ"ד, הו"ד בפ"ת סק"א) כתב ששחיטתו אסורה, שאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם, שהלא כל שוחט ישחט בלא קבלה, ובדיעבד יהא מותר לאכול משחיטתו.

כך כתב גם בספר בית לחם יהודא (סק"ג) שבדורינו שכל גאוני עולם תיקנו על פי הדין, וקיימו וקבלו עליהם בכל תפוצות ישראל, שצריך 'קבלה' כדי לשחוט, יש לאסור אפילו בדיעבד אם שחט בלא קבלה, ואפילו אם השחוט יודע ובקי בהלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו.

אולם בשו"ת ברית אברהם (סי' טו, הו"ד בפ"ת שם) חלק על דבריו, וכתב שבדיעבד אין שחיטתו פסולה. וכך נקט גם ר' שלמה קלוגר בהגהות חכמת שלמה (יו"ד סי' א)

בפרי חדש (אבהע"ז סי' קיט) כתב להוכיח כסברת הסוברים שאין לאסור לאכול משחיטה זו בדיעבד, מהמבואר בסוגיין שישנם תקנות שחז"ל תיקנו כדי להינצל ממכשולות, ובדיעבד אין דברים אלו פוסלים את הגט. הרי שישנם תקנות שאינם פוסלים בדיעבד, ואין אומרים 'מה הועילו 'חכמים בתקנתם'. וע"ע בשו"ע הרב (יו"ד שם קו"א סק"ו) שהאריך בעניין זה.