שחיטה בנשים לכתחילה
במשנה מבואר שכל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה, ובכלל דין זה הנשים שהשחיטה כשרה בנשים. וכתבו התוספות (ד"ה כל), שבגמרא מוכח שנשים שוחטות אפילו לכתחילה, והטעם ששנו במשנתנו לשון 'ששחטו' שמשמע שרק בדיעבד השחיטה כשרה, הוא משום שבין הפסולים השנויים במשנה נשנו גם הטמאים, ולהם אסור לשחוט לכתחילה, ולכן אמר התנא בכולם לשון דיעבד. וכתבו שמכאן תשובה למה שכתבו בהלכות ארץ ישראל, שנשים לא ישחטו לכתחילה מפני שדעתן קלה, ובגמרא מוכח שאף לכתחילה הן שוחטות.
ובביאור דברי בעל הלכות ארץ ישראל כתב בשואל ומשיב (שו"ת רביעאה ח"ג סי' מא), על פי מה שכתב בבית יוסף (יו"ד סי' א ד"ה ומיהו לכתחילה) בשם רב עמרם גאון, שכל טבח או שוחט או בודק שאינו יודע ספרי הקודש וכמה פרקים בתלמוד, אינו יכול להיות שוחט ובודק, ויש להחרים ולנדות עד שיקבלו עליהם כל זאת. ולפי זה נשים שאינן מותרות ללמוד תורה שבעל פה, היאך תהיינה בקיאות בתלמוד תורה בכמה פרקים, וכיצד תדענה דיני שבעים טרפיות שיש אם לא למדו הלכות אלו, ולכך אסרו להם לשחוט לכתחילה. ולפי זה מיושבת קושיית התוספות, שיש לומר שבזמן שבית המקדש היה קיים היו לומדות הלכות קרבנות, שכיון שנשים חייבות בקרבנות היה מותר להן ללמוד דיני קרבנות, וכיון שדיני הקרבנות מותרות ללמוד שוב היו מותרות לשחוט, שהרי היו יכולות ללמוד שבעים טרפיות מתוך התלמוד כיון שהלכות אלו צריכות להן לענין קרבנות וכדומה. אבל מעת שבטל התמיד בעונינו שוב אין להן ללמוד הלכות קרבנות ושחיטה, ואין להן לשחוט וכדברי הלכות ארץ ישראל.
