שאל את הרב אתם שואלים, הרבנים משיבים

שאלה:
אדם עמד בשטיבלאך ואסף מניין לחדר מסוים, כיון שרצה להתפלל לפני התיבה ביארצייט לעילוי נשמת קרובו. ולפתע נכנס אחר ומבקש להתפלל כש"ץ כיון שיום זה הוא היארצייט של אביו. מי קודם.

תשובה:
לא נאמרו דיני קדימה, אלא במניין רגיל, שזכות כולם שווה. אך במניין זה המנהג הוא להחשיב את מאסף המניין כמניין שלו, ולכן אין זכות קדימה למי שבא אחריו והוא ביום היארצייט לאביו. אף שלא טרח כל כך בזה, כיון שבלעדיו באים לשטיבלאך, אך כיון שהוא כינסם לחדר זה, הוא קודם להתפלל כש"ץ (ציוני הלכה תעא).

שאלה:
בעל תשובה המתפלל כשליח ציבור אחר פטירת הסב, מפני שהאב אינו יודע להתפלל. האם יכול לומר גם קדיש יתום בחיי הוריו.

תשובה:
יכול לומר קדיש. ואף שאין לומר קדיש על אדם זר בחיי ההורים (יורה דעה שעו). אך כשהאב אינו מקפיד, מעיקר הדין יכול לומר קדיש אף בחייו (רמ"א אורח חיים קלב, ב). ובפרט בזה שעושה טובה לאבא, שהרי אומר קדיש על הסב במקומו של האב, בזה די לו בקבלת רשות מאביו (ציוני הלכה – אבלות תסה).

שאלה:
האם מותר להשאיר בליל שבת מכשיר 'בייבי סיטר' שיופעל באמצעות שעון שבת.

תשובה:
מותר להשאיר מכשיר 'בייבי סיטר' הפועל כרמקול, וכשהתינוק בוכה בביתו, נשמע בבית השכן.
ומה שיישמע קולו של התינוק בעת בכייתו, אין בזה איסור 'ספיה' שהרי ייתכן שלא יתעורר ולא יבכה כלל. ואין זה כנותן חגב טמא לתינוק שישחק בו, שבוודאי יאכלנו.
ויש להתיר אף כשיישמע קולו של הגדול כשייכנס וירגיע את התינוק, כיון שאינו מכוין לדבר אל המכשיר אלא לתינוק, וממילא גם המכשיר משדר את קולו, כעין שהותר לבעל קורא לקרוא לקהל שביניהם אדם הנושא מכשיר שמיעה, כיון שאינו מכוון לדבר דווקא אליו, אלא לשאר העומדים שם. ונידון כמתעסק בשבת שהוא איסור דרבנן, בהסתמך על הרשב"א (הובא בביאור הלכה שמג ד"ה מדברי) המתיר אפילו ספיה באיסור דרבנן לצורך קטן.

שאלה:
האם ראוי לאדם הנצרך למכשיר שמיעה, שלא להפעילו בשבת, בכדי שלא להכשיל את המדברים אליו.

תשובה:
אין בעיה בזה. כיון שעל הנושאו אין איסור, שהרי לא מדבר ומפעיל את המכשיר כמבואר באגרות משה (ד, פה) "החרש שבאזנו מונח המכונה, אינו עושה שום מלאכה, והנידון הוא על המדברים".
וכלפי המדבר שאינו יודע שהעומד מולו שומע דרך מכשיר אף אין איסור, שהרי הוא 'מתעסק', כיון שאין זו מלאכה כלל, שהרי לא מצינו מלאכה הנעשית בדיבור פה. ולמרות שדרכו בכך, שהרי לכך מופעל המכשיר, ולכן אף כשמכווין שיישמע קולו במכשיר, אין בזה מלאכה דאורייתא. ואף שיש להפריש את המתעסק והוא צריך כפרה על זה (תוס' שבת יא, א ד"ה למאי).
ביאור הדברים
דעת מרן הגרי"ש אלישיב לאסור לדבר ישירות אל בעל המכשיר, שהרי רצון המדבר הוא שהמכשיר ישדר את קולו והוא כמי שמדבר במיקרופון בשבת. אמנם כשמדבר בכללות לאנשים שונים, וביניהם הנושא מכשיר שמיעה כבעל קורא היודע שיש בבית הכנסת מי שיש לו מכשיר, מותר כיון שנחשב שלא ניחא ליה לדבר דווקא לבעל המכשיר.
והוסיף שכל הדיבור למכשיר הוא איסור דרבנן, כיון שאין דרך בעשיית מלאכה על ידי דיבור. ומבואר ברשב"א לעניין צידה שכשאינו עושה מלאכה, ורק ממילא נעשית המלאכה בלא מעשה, אין בזה איסור בפסיק רישא.

שאלה:
אדם הסובל מדלקת פרקים שנוטל מדי יום קורטיזון, האם בשבת כאשר חש כאבי שיניים יכול ליטול אקמול לשיכוך הכאבים.

תשובה:
יכול להקל ולסמוך על דעת הסוברים שכיון שכבר הותר ליטול את הקורטיזון בסממני רפואה בשבת, יכול ליטול שאר סממני רפואה, למרות שלאדם אחר אין ליטול בכאב שיניים קל, משכך כאבים.

שאלה:

האם ניתן לקיים מצות משלוח מנות באמצעות קטן או נכרי.

תשובה:

כן. וכפי הנראה בדברי החת"ס (גיטין כ"ב, ב') לחלק בין שליחות בה השליח עושה מעשה, שמחמתו צריך שיהא בר דעת ומחויב כדיני המשלח לבין שליחות שאין שום תוקף במעשה השליחות, אלא רק שליחת החפץ לאחר שכששלחם ע"י קטן ונכרי או אף ע"י קוף, סוף כל סוף נשלחו המנות ומועיל.

שאלה:

האם יש לחוש למנהג שלא לאכול בשר בליל פורים.

תשובה:

רבינו [הגרי"ש אלישיב] זצללה"ה לא חש למנהג זה, והתיר בשופי לאכול בשר בליל פורים.

וכנראה מדברי השער הציון (תרצה, יב) עצמו שהביא מהמגן אברהם שיש שלא אוכלים בשר בליל פורים, כדי שלא יטעו לומר שיוצאים בזה ידי חובת סעודת פורים, אך הוסיף "ענין כזה תלוי לפי מנהג המקום". וכבר באליה זוטא (שם ג) הביא מהדרכי משה ומהב"ח שאין נוהגים כן.

אמנם כשהסעודה מתקיימת בשילוב שבע ברכות, לכו"ע מותר, כיון שבזה לא יטעו וניכר שהוא לכבוד השבע ברכות.

שאלה:

אינה שומעת אלא רק בעזרת מכשיר שמיעה, כיצד תנהג בקריאת מגילה.

תשובה:

צריכה לקרוא לעצמה, ואם חוששת שתטעה בהגיית מילים ותשתנה משמעותן, יקרא לידה אחר היודע לקרוא, ותשמע ממנו, ושוב תקרא לעצמה.

ביאור הדברים:

מכשיר שמיעה אינו מגביר של גלי הקול כלל, אלא קרני חשמל הנוצרים מהקול, המכשיר קולטם ומייצר מהם קול אחר, כעין רמקול. וממילא אינה שומעת את קולו של הקורא, אלא קול חדש המיוצר על ידי המכשיר.

והוא כקריאת מגילה ממסך המקרין בשידור חי צילום של מגילה כשרה שאין זה כקריאה מתוך הכתב, כך בדיוק הוא הרמקול, שבשניהם קרני חשמל היוצאים מהקול או התמונה נקלטים במכשיר המייצר מהם תמונה או קול חדשים.

ואמנם יכולה להוציא עצמה בקריאה, כמבואר בשער הציון (תרפט, טז) "אם אין לה מי שיקרא לפניה, בוודאי תוכל לקרוא בעצמה". ואף שאינה שומעת תקרא לעצמה, כפי שאיש שאינו שומע קורא לעצמו (ביאור הלכה שם ד"ה חרש).

אמנם נראה שלא תברך, מחשש לדעת הבה"ג (הובא בפרי מגדים שם בסוף הסימן) שאישה אינה חייבת בקריאה אלא רק בשמיעה. ולדבריו אשה שאינה יכולה לשמוע (למרות שיכולה לדבר) פטורה לגמרי משמיעת מגילה, וכחרש המדבר ואינו שומע שפטור ממצות שופר, מפני שעיקר המצוה היא השמיעה.

ובעיקר דין 'מכשירי שמיעה' יוצא מגדר הרגיל הוא אריכות מכתבו הברור של הגאון הגרש"ז אויערבאך (הובא בהליכות שלמה תפילה רסד) "אם כי אין אני רגיל כלל להתעקש ולומר קבלו דעתי, בכל זאת בנדון דידן הדבר הוא פשוט וברור אצלי כביעתא בכותחא, והחולק על זה איננו יודע כלל מה טיבו של כלי זה. ומצטער אני שאין אני ממלא בזה את חובתי לפרסם איסור זה בשער בת רבים שאין יוצאים בשמיעה זו שום דבר שחייבים לשומעם מפי אדם". והרחיב בזה במנחת שלמה (קמא א, ט הערה 4).

ולאחר שהתעמק רבות במכשיר שמיעה שהותקן לאמו, היה קורא לפניה בפורים את המגילה כשהיא אומרת אחריו מילה במילה מתוך המגילה הכשרה (עדות בנו הגרא"ד אויערבאך).

ואף האגרות משה (אורח חיים ב, קח) הסיק: "כיון שלא ברור להיתר, והוא ענין חדש בכלל יש למחות כדי למונעם מלרדוף אחרי חדשות אחרות שלהוטים בזה במדינות אלו".

הרי שכפי שפשוט שהשומע קריאת מגילה מהקלטה בוודאי לא יוצא ידי חובה, כך לא יוצא מי ששומע במכשיר שמיעה (הרחבנו בזה בציוני הלכה תפילה שכ הערה כו).

שאלה:

מגילה ישנה שנמחק בה השרטוט בכמה שורות, האם כשרה.

תשובה:

לכתחילה ישרטט בה שוב במקומות החסרים, כנראה מדברי הרעק"א (שו"ת נ) שהשרטוט נצרך לא רק לשעת הכתיבה "בעי שיהיה השרטוט מתקיים, ואינו תלוי בשעת הכתיבה דווקא". אכן אם נמנע מלשרטט מגילה ישנה מחשש שמא תיקרע, אין לקרוא בה לכתחילה.

שאלה:

מהי הדרך היותר מהודרת לקריאת 'זכור' לנשים.

תשובה:

בירושלים נהגו נשים לשמוע זכור כדברי החפץ חיים (ספר המצוות הקצר עשה עו), ואמנם רוב נשים לא נהגו בהסתמך על דברי החינוך (תרג) "נוהגת מצוה זו בזכרים כי עליהם מוטל לעשות המלחמה ולא בנשים".

ואם רוצים לארגן קריאה מיוחדת עבורן, חשש רבינו [הגרי"ש אלישיב] זצללה"ה לדברי התורת רפאל (ב) שבכל קריאה בציבור למרות שאינה קריאה מחויבת, חובה לברך ברכות התורה קודם הקריאה משום כבוד התורה, ואף יש הסוברים שהוא מדאורייתא, ומסיים "ולפי זה מה שנהגו בשעת סיום כתיבת ספר תורה לקרוא בקול בלא ברכה, לא יפה הם עושים". וכיון שאין מי שסובר כמותו לברך על קריאה שלא מחויבת, לכן חשש מרן הגרי"ש להימנע מקריאה זו כדי שלא להיכנס בספק ביטול מצות עשה דאורייתא, ואף נמנע מקריאת 'משנה תורה' בליל הושענא רבה מחמת כן.

וכשמוציאים ספר תורה לקריאת זכור לנשים ונמצאים שם עשרה גברים בכדי שיהא לזה חשיבות 'קריאה בציבור' נכנסים בחשש זה, ולכן אין להוציא ספר במיוחד עבור קריאה זו.

ואם בכל אופן חפצים הגבאים לערוך קריאה מיוחדת לנשים, יש לדאוג למניין אנשים שלא ישמעו 'זכור' קודם לכן, ובקריאה זו יעלה א' מהם לתורה ויברך לפניה ולאחריה.

אפשרות נוספת: בקריאה במנחה של שבת לאחר קריאת העולה השלישי, יגללו לפרשת זכור וימשיכו לקרוא שם קודם הברכה שלאחריה, וכך יברך על קריאה זו. ואין לחשוש לאיסור (אורח חיים קמד, א) שאין לדלג בקריאה ממקום למקום, משום שאינה קריאה של חובה (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב ברכות רטו).

ויש לקרוא דווקא באותו הספר ולגלול לפרשת כי תצא, ואין לפתוח ספר שני קודם הברכה ולקרוא בו משום חשש שיצא לעז על כשרות הספר הראשון כמבואר ברמב"ם (עבודת יום הכיפורים ג, י) "אין אחד קורא בשני ס"ת משום פגמו של ראשון".

שאלה:

האם ניתן לאכול ארוחה שהוזמנה ממסעדה בכשרות מהדרין, כאשר המשלוחן נכרי ואין זה סגור בחותם בתוך חותם, כך שיכול להחליפו בבשר טריפה.

תשובה:

השאלה נוגעת אף כאשר המשלוחן הוא ישראל החשוד במאכלות אסורות, כמבואר בשלחן ערוך (יורה דעה קיט, ב) שהחשוד לאכול דברים אסורים, אף הוא חשוד להחליף. אך יש להקל משום שהוא ירא להפסיד את מקום העבודה באם יתברר שהחליף את ההזמנות. וכן הורו הגרש"ז אויערבאך (שבט הקהתי ג, רכח) והאגרות משה (מסורת משה ב קסח, יד) "אין לחוש לבשר שנתעלם מן העין כשנכנסת שמרטפית נכרית לתוך ביתו, דאין סיבה בזמננו לחשוש לזה דלמה תרצה לשנות את בשרו".

ובמטעמי השלחן (סג) כתב שבשעת הדחק יש להקל אף לדעת המחבר. ונראה שכוונתו להקל בהפסד מרובה או לצורך סעודת שבת.

שאלה:

נכריה המטפלת בכל ניהול משק הבית, האם זקוקה להשגחה תמידית ובכללה בבישול המאכלים, משום "בשר שנתעלם מן העין", או שדי כשיודעת שנכנסים ויוצאים בכל עת.

תשובה:

אם בעל הבית "יוצא ונכנס", אין שאלה כלל ומותר. וכשיודעת שלא ישוב בזמן הקרוב לבית, ואין לה אינטרס מההחלפה - לרמ"א אין לאסור, ולפוסקים כהשו"ע יש להחמיר בזה.

ביאור הדברים: נחלקו הרמ"א והמחבר (יורה דעה סג, א) האם חוששים שהוחלף בשר כשר בטריפה כשלא הושגח, אך גם אין חשש שהוחלף. למחבר חוששים, ולרמ"א כשאין חשש שהוחלף לא נאסר הבשר. ויש להוסיף שלא רק שאין לה 'רווח' מההחלפה, אלא אם תיתפס בקלקלתה אף תאבד את מקום העבודה.

משום שמה שלא נכלל באיסור [כגון בבישולי עכו"ם כשישראל הדליק את האש, למרות שאחר כך הנכרי בישל הכל אין בזה איסור כלל – יו"ד קיג, ז בהג"ה] לא נאסר אלא במקרה שיש חשש ועניין לנכרי להחליף את הבשר.

לגבי בשר ללא חותם המונח במקרר וכדו', אם הבשר נשאר באותו מקום כפי שהיה בביקורו הקודם, די בזה, כמבואר ברמ"א (סג, ב) "אם מצאו במקום שהניחו, המנהג להקל". ואם חפץ שתוציא את הבשר ותבשלו, די בזה שיבדקוה כשנכנסת שאין עמה בשר וינעלו את הבית.

שאלה:

האם מותר לברך ברכות השחר כשמחזיק בידו את תיק הטלית והתפילין.

תשובה"

כיון שלא מסיח דעתו מחמת כן מהברכה, מותר. ומה שכתב השלחן ערוך (צו, א) שלא יברך כשהם בידו, כבר כתב המגן גיבורים (שם) שמה שכתב "לא יאחזנו סתם, היינו בסתם בני אדם שאין מכוונים לבם על ידו", אך כשלא מפריע לכוונתו, מותר. (שם סד)

שאלה:

האם בפתח 'בית הוראה' יש לקבוע מזוזה בברכה.

תשובה:

אין לברך בקביעתה, משום שדווקא בבית המדרש יש אומרים שחייב (יורה דעה רפו, י) וביאר הש"ך שהוא משום התלמידים האוכלים וישנים שם (ואף בזה מסיק השלחן ערוך שלא לברך עליה), בשונה מבית הוראה שאין בו תשמיש דירה.

וכעין זה כתב הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות א, תכח) "בחנות או משרד שאין ישנים שם בלילה אין לקבוע מזוזה בברכה. ודלא כמו שנוהגים היום כשפותחים משרד, מזמינים ציבור לקביעת המזוזה ומברכים עליה".

שאלה:

מחסן שמניחים בו רק את דפנות הסוכה וכיו"ב דברים שמוציאים ממנו רק פעמים בודדות בשנה, האם חייב במזוזה. ומה דין פתח המוביל למעבר למחסנים אלו, כאשר אחד השכנים משתמש במחסן למגורים.

תשובה:

שמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב שפטור ממזוזה כמבואר לעיל שאינו נידון כבית האוצר. אמנם אם נכנסים ויוצאים פעם בחודש מתחייב במזוזה.

ובאשר לפתח המוביל למעבר למחסנים מעין אלו, רק השכן שמשתמש בו לדירה חייב במזוזה, ואילו שאר השכנים פטורים כיון שאצלם אין זה "מזוזת ביתך".

וכעין זה אף בגג שכל השכנים רק מניחים בו דוד שמש ושכן אחד משתמש בו, רק הוא מחויב במזוזה, משום שהמחייב במזוזה הוא אם נידון כ'ביתך' ולשכנים אין זה בית. אמנם במעקה כולם חייבים, כיון שהמחייב הוא "מעקה לגגך" אך אם לא משתמשים בגג אינו מקום סכנה ופטור, אך כשיש מי שמשתמש בו, שוב נידון כמקום סכנה וכולם חייבים בבניית המעקה.