באופן הבדיקה בארבעת המינים
ידועים דברי הגרעק"א בסוף ספר דרו"ח (וכיום נדפס בחי' הגרעק"א סוכה כ"ט ע"ב ד"ה ומ"ש מעכ"ת) שכתב לחלק בין פסולי הדר לפסולי חסר, דכל שהפסול משום הדר אינו פסול אלא אם כן הפסול "ניכר לעין כשאוחזו ביד", אבל בדין חסר דמשום לקיחה תמה הוא כל "שנראה בשימת עין בדיוק פסול ולא מיקרי תמה".
ונבאר את שורש הדברים.
הנה כתב בשו"ת המבי"ט (ח"ג סי' מ"ט): "עוד אני אומר כי אפילו שהיה חזזית זה שהוא מצוי באתרוגים שלנו, אינו נקרא כל שהוא אלא כשנראה לכל אדם. אבל באתרוגים שלנו שרוב אלו שאנו קוראים חזזית אינם נראים לעין מחמת דקותם וצריך להסתכל בהם הרבה כדי שיהיה נרגש בראיה, שאדם אחד רואה האתרוג כולו הדר בלי שום רושם ואדם אחר שיש לו ראיה זכה יותר רואהו, אינו נקרא זה כל שהוא. והדר נקרא למי שהוא בידו, כי מראיית עיניו עד ידו אינו נראה אלא כשמסתכל בו הרבה, וכל שכן אחרים שרואים אותו אפילו הם אצלו שאינם מרגישים בו כי אם בהסתכלות טוב ונקרא הדר".
הרי לן דבכל הנוגע לפסול הדר, כל שאינו נראה אלא בשימת לב, ואינו ניכר ונראה בעליל ממרחק אחיזת יד, הדר הוא. וכך כתב גם בשולחן ערוך הגרש"ז (סימן תרמ"ח סעיף כ"ב): "והוא שיהיו נראין לעין כשאוחזו בידו ולא שיהא צריך להשים עין עיונו עליהם עד שיראם וכן כל שינוי מראה אינו פוסל אלא אם כן נראה לרוב בני אדם בהשקפה ראשונה".
אך לכאורה צריך עיון, דלגבי פסול חסר כבר כתב במגן אברהם (סימן תרמ"ח סק"ט) לגבי ניטל הפיטם, דרק חסרון הניכר פוסל. וזה לשונו: "ונ"ל דעכ"פ בעי' שינטל עד האתרוג כיון דהטעם משום חסר כמ"ש סי' תרמ"ט ס"ה בהג"ה א"כ בניטל כל שהוא לא מיקרי חסר דאין זה חסרון הניכר ולכן כתבו כל הפוסקים לשון ניטל".
הרי לן דגם בפסול חסר לא כל חסר פוסל, ורק חסרון דמינכר פסול.
ופתרון חידה זו פשוט בתכלית. לגבי פסול חסר, כל שניכר לאחר בדיקה והתבוננות מקרוב חסר הוא ופסול, אך לגבי פסול הדר, רק מה שנראה לרוב בני אדם ללא תשומת לב והתבוננות קרובה פסול. וזה כוונתו הברורה של הגרעק"א שם "שנראה בשימת עין בדיוק פסול ולא מיקרי תמה".
והמתבאר מכל זה דאין מקום כלל להצריך בדיקת ארבעת המינים על ידי זכוכית מגדלת, דכל שאינו נראה לעין הבלתי מזוינת לעולם אין בו פסול לא משום הדר ולא משום חסר.
אלא שלפעמים רואים בעליל פגם כלשהו באתרוג או בלולב, וקשה להכריע אם זה חסר או נקטם וכדומה, וכל כהאי גוונא ודאי יש מקום ותועלת לבדוק בזכוכית מגדלת כדי לברר אם פגם זה שנראה בהם יש בו פסול אם אין.
והעידו תלמידי מרן הגרי"ז זצ"ל שבכל יום מימי החג היה בודק את ראש הלולב שלו עם זכוכית מגדלת וכן בדק גם את האתרוג. ובודאי לא משום עיקרא דדינא נהג כן, אלא מתוך חיבת המצווה ויראת החטא שבערה כאש בעצמותיו.
וראיתי במועדים וזמנים (ח"ב סימן קכ"ד) שמתחילה רצה לומר דאפשר דמעיקר הדין צריך לבדוק בזכוכית מגדלת ובכל אמצעי כדי לוודא שאין כל חסר באתרוג, דאפשר שחוש הראות נחלשה במהלך הדורות. ובאמת תמיהה גדולה לומר כן, דא"כ אין לדבר סוף, ומה נאמר לגבי ראיית כתמים, ובדיקת סימנים ותולעים וכדומה. אלא על כרחך לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ובכלל אין כל מקום להניח שחוש הראות נחלשה. ונראה עוד דבאמת אין הלכות אלה תלויות אלא לפי דעתושל רואה בכל דור ודור לפי הזמן.
ועל כרחך שאין צריך לבדוק באמצעים מלאכותיים מעיקר הדין, ואין זה אלא חומרא בעלמא, וכן כתב בתשובות והנהגות (ח"ג סימן קפ"א). וכך כתב באגרות משה (יו"ד ח"ב סימן קמ"ו וח"ג סימן ק"כ), עיין שם.
ומעשה נפלא הביא שם בתשובות והנהגות שבמלחמת העולם הראשונה הגר"ח היה פליט, ולא היה לו אתרוג. והחזון איש בהיותו אברך צעיר שמע שהגר"ח מבריסק אין לו אתרוג לחג ולקח מקלו ותרמילו ונסע למינסק ואתרוגו בידו לתת אותו למרן הגר"ח. בהגיעו אצלו לקח הגר"ח זכוכית מגדלת ובדק את האתרוג. לתמיהת החזון איש וכי חייבים כך לבדוק, הלא אם לא נראה לעין זהו הידורו? ענה הגר"ח דאף שאין בזה כל חיוב, מכל מקום סובר הוא דיש הידור שלא יהיה באתרוג שום חסר, אף מה שלא נראה לעין. לכן הסתכל שמא זיכהו הקב"ה לכך, והדברים חידוש.
והנה לפי המבואר דאין צריך להשתמש בכל אמצעי מלאכותי בבדיקת האתרוג והלולב דמה שלא נראה אין בו פסול כלל, יש לעיין לאידך גיסא. מה הדין נקודה שלמראה העין נראה שחור או שאר מראה שפוסל את האתרוג, אמנם על ידי זכוכית מגדלת רואים שאין זה מראה שחור אלא ירוק או חום כהה, אם יש בבדיקה זו כדי להכשיר את האתרוג?
וכבר נחלקו בכיוצא בזה שני גדולי עולם.
בשו"ת דובב מישרים (ח"א סי' א') כתב לגבי נגיעה בספר תורה דאם למראה העין נראה דאות מסוימת אינה מוקפת גויל אלא נוגעת בחברתה, אף אם בזכוכית מגדלת רואים שבאמת אין כאן נגיעה, פסול הספר, דכל שלמראה העין יש כאן נגיעה, אין לחכם אלא מה שעיניו רואות.
אך בשו"ת שארית ישראל להג"ר ישראל זאב מינצברג זצ"ל מגדולי ירושלים (סימן י"א) חלק עליו וכתב דכיון דבאמת חזינן דהאות מוקפת גויל, אין כאן פסול. עיין שם.
ולענ"ד מסתבר כדעת הגאון מטשעבין דכל כהאי גוונא הוי כנוגע ואינו מוקף גויל. אך לגבי מראה אתרוג או מראות דמים בכתמים נראה טפי דאכן מהני להקל. במראות הדמים פשיטא, דהרי מכל מקום נתברר דאין כאן דם אלא הפרשה טהורה. וכך גם לגבי אתרוג דאין כאן שינוי מראה ומין אתרוג ולא מראה שאינו מראה אתרוג.
ועדיין צ"ע בזה לדקות העניין.
