ביאור דעת החתם סופר שבספר יום אחד ללא כונה שוב אינו מברך בשאר הימים
שאלה:
מהו דעת מרנא החתם סופר לגבי מי שלא כיון בספירת העומר ומה טעמו?
תשובה:
כתב החתם סופר (ליקוטי שו"ת, ח"ו סי' יט), שהסופר היום כך וכך לעומר בלא כונה לצאת ידי חובת המצוה, שוב אינו יכול לספור שאר הימים בברכה.
שהנה נחלקו האם ספירת העומר בזמן הזה היא מדאורייתא או מדרבנן. שאם היא מדאורייתא, מצוות צריכות כונה ולא יצא ידי חובתו, ושוב אינו יכול לספור לדעת הבה"ג (תוס' מגילה כ: ד"ה כל; מנחות סו. ד"ה זכר), ואם היא דרבנן הרי במצוות דרבנן אין צריך כונה, כפי שהביא המגן אברהם (סי' ס ס"ק ג) בשם הרדב"ז (ח"ד סי' אלף צד). ולכן הספירה מכאן ואילך היא מספק, ומספק אין מברכין.
אמנם, לכאורה יש לעיין טובא בסברת החתם סופר, מדוע כתב שלא יברך משום ספק. הרי לגבי מי שמסופק אם דילג יום אחד בספירה, נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' תפט סעי' ח) שיספור שאר הימים בברכה, ובפשטות הטעם הוא משום ספק ספיקא, ספק שמא ספר, וספק שמא הלכה כהסוברים שגם אם דילג יום אחד יכול להמשיך ולספור בברכה. אם כן נאמר, שהוא הדין בלא כיוון בספירה, שוודאי יכול לברך בשאר הימים, משום שהוא ספק ספיקא, ספק שמא ספירת העומר בזמן הזה היא מדרבנן ואינה צריכה כונה, ואף אם היא מן התורה והרי הוא כמי שלא ספר כלל, מכל מקום שמא הלכה כהסוברים שאפילו אם דילג יום אחד בספירה, יכול להמשיך לברך.
גדולה מזו מצינו בדברי בנו הכתב סופר (שו"ת, או"ח סי' צט), שיצא לחדש שאפילו למאן דאמר שמצוות צריכות כונה, ואם ספר ללא כונה לא יצא ידי חובת ספירה, מכל מקום אף אם ספר בלא כונה, יכול לספור בברכה בשאר הימים, כיון שלמעשה ספר, ואף שלא היה זה כמצותו - שלא כיוון ולא יצא ידי חובת ספירה באותו יום, מכל מקום הוי 'תמימות'. ואף לדעת הבה"ג שצריך לספור כל יום משום תמימות, נחשב שספר גם באותו היום, ויכול להמשיך ולספור בברכה. [וכעין מה שכתב התרומת הדשן (סי' לז) לענין מי ששכח לספור בלילה וספר ביום בלי בברכה, עיין שם].
ואף שדברי הכתב סופר דברי חידוש הם, שנחשבת ספירתו לתמימות אף אם לא יצא ידי חובתו, מכל מקום בספק אם מצוות צריכות כונה, ודאי היה נראה להתיר לברך משום ספק ספיקא כנ"ל. אמנם החתם סופר החמיר בזה, שלא לברך משום ספק.
והנראה לומר בדעת החתם סופר. הנה בשולחן ערוך (שם) נפסק: 'אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר, יספור בשאר ימים בברכה'. ואכן האחרונים (פרי חדש שם ס"ק ז; משנה ברורה ס"ק לח) כתבו בביאור טעם הדין, שהוא משום ספק ספיקא, ספק אם ספר או לאו, ואם תמצי לומר שלא ספר, שמא הלכה כדעת הראשונים שגם אם דילג יום אחד יכול להמשיך ולספור בברכה בשאר הימים.
ברם, מקור דין זה של השו"ע הוא בתרומת הדשן (סי' לז), והמעיין היטב בדברי התרומת הדשן יראה, שלא התיר כלל מצד ספק ספיקא, וכן לא הזכיר כלל שיש כאן ספק ספיקא. וזה לשון התרומת הדשן שם: 'אף על גב דלא נהגינן כוותיהו, בודאי לא ספר כבה"ג בספק, מצינו למיסמך עלייהו, דמצאתי בספר אור זרוע הגדול (ח"א סי' שכט) דראבי"ה סבר דספירה בזמן הזה דאורייתא, ופסק מתוך כך דהבעיות דלא איפשיטא בתלמודא אזלינן בה לחומרא לגבי ספירה, וצריך לחזור ולספור, כמו גבי ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר - חוזר, משום דאורייתא הוא, כל זה כתב ראבי"ה. ואם כן בנידון דידן נמי מצוה הוא לספור מתוך הספק שלא ספר הלילה שעבר, ואף על גב דהתוספות במנחות (סו. ד"ה זכר) ואשירי (רא"ש פסחים פ"י סי' מא) בשם ר"י לעיל פליגי בהדיא בהא, וסבירא להו דספירה בזמן הזה אינו אלא מדרבנן זכר למקדש, הא אינהו נמי סבירא דכל לילה מצוה בפני עצמה, ואם כן שפיר סובר בברכה'. עיין שם.
אף שאין דברי התרומת הדשן ברורים דיים, מכל מקום מבואר בדבריו שאין ההיתר בזה משום ספק ספיקא, אלא כעין ממה נפשך. שהסוברים שספירת העומר דרבנן, הם סוברים גם שאין צריך תמימות, אלא כל לילה היא מצוה בפני עצמה, ואם כן ודאי יכול לברך אף אם דילג, ולדעת הסוברים שהיא מדאורייתא, הרי דעתם שעל ספק מצוה דאורייתא יש לברך.
ולא עוד, אלא שהנשמת אדם (כלל ה אות ו) הוציא מדברי תרומת הדשן אלו שאין מברכין בספק ספיקא. שמכך שהוצרך התרומת הדשן לבאר, שמה שמברכין בספק דילג יום אחד, הוא משום שלצד שספירת העומר דאורייתא הרי מברכין על ספק דאורייתא, ולא כתב בפשיטות שההיתר הוא משום ספק ספיקא, שמא ספר, ושמא אפשר לספור גם אם דילג יום, מוכח מזה שדעתו שאכן גם במקום ספק ספיקא אין לברך. וכתב שם הנשמת אדם עוד, שהפרי חדש שכתב בטעם התרומת הדשן שהוא משום ספק ספיקא, לא עיין בגוף דברי התרומת הדשן, שמדבריו מוכח להיפך וכאמור.
לאור האמור כאן מובנים היטב דברי החתם סופר הנ"ל, שבספר ללא כונה לא יספור בשאר הימים בברכה, משום שהוא ספק אם ספירת העומר היא מן התורה או מדרבנן. שאף שהוא ספק ספיקא שמא הוא דרבנן, ושמא גם בדילג יום אחד יכול להמשיך לברך, מכל מקום גם בספק ספיקא אין לברך כנ"ל. ורק בספק דילג יום אחד כתב התרומת הדשן שימשיך לספור בברכה, כיון ששם יש לספור ממה נפשך, שלמאן דאמר שהוא דאורייתא מברכין על הספק, ולמאן דאמר שהוא דרבנן סופר אף אם דילג. אבל בעניננו, הרי זהו גופא הספק, האם החיוב הוא מן התורה או מדרבנן, ועל הצד שהוא מן התורה הרי ודאי אינו מברך, כיון שמצוות צריכות כונה והרי לא כיוון, ועל כן אף שהוא ספק ספיקא אינו מברך.
