גוים המכריחים אותו לבייש יהודי, או לחלל שבת, ואם יסרב יהרגוהו
שאלה:
גוים שתפסו יהודי, ומאיימים עליו או לבייש יהודי בבושה מרה כמוות, או שיחלל שבת, ואם לא יעשה אחד מהם יהרגו אותו, במה יבחר?
תשובה:
דן בשאלה זו רבינו ראובן גרוזובסקי זצ"ל (בספרו שיחות רבי ראובן עמוד סד) וז"ל: המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים (ב"מ נח ע"ב) כי בושת כמיתה, והמבייש כרוצח, ונעשה שותפו של עשיו, שנאמר בו על חרבך תחיה (בראשית כז, מ). ורבינו יונה בשע"ת (שער ג אות קלט) כתב דלהכי מוטב להפיל עצמו בתוך כבשן אש ואל ילבין פני חברו ברבים כמבואר בסוטה דף י ע"ב, משום דהוי אביזרייהו דשפיכות דמים, דיהרג ואל יעבור. וגם תוס' בסוטה (שם) ס"ל דהלכתא היא. ולפי"ז כ"ש דמחויב למסור כל ממונו על זה.
ונסתפקתי, באנסוהו עכו"ם להלבין פני חברו או שיחלל שבת, ואם לאו, יהרגוהו. היכי נעביד, דלכאורה חילול שבת והלבנת פנים, חילול שבת חמור, כיון שיש בו כרת ומיתה, וכמו לענין עשה דוחה לא תעשה. וחילול שבת נדחה מפני פיקוח נפש, והלבנת פנים דוחה פיקוח נפש. וביחוד יש לחקור, בלאו דלא תקרבו, ומגפף ומנשק לע"ז, דהוי אביזרייהו דג"ע וע"ז, עם חילול שבת. אם נאמר, דלענין פיקוח נפש הוי חילול שבת הקל הקל תחילה, או דכיון דלענין עשה דוחה לא תעשה נדחה לאו, אף על גב דהוי אביזרייהו ולא לא תעשה שיש בו כרת, אם כן אי אפשר שידחה הלאו ללא תעשה שיש בו כרת, עכ"ל.
טעם שעדיף לחלל שבת ולא לבייש את חבירו
ונלע"ד שצריך לחלל את השבת, מאחר והנכרי מאיים שאם לא ימלא בקשותיו יהרוג את היהודי, לכן השבת נדחית, כי נאמר וחי בהם. ואמנם ביוש פני חברו קל יותר מחילול שבת, מאחר והמבייש לא נענש במיתת בית דין, אבל זה לא בר ביצוע, כי אם יבייש יצטרך למסור חייו, לכן מאחר והביוש לא בר ביצוע לכן חוזר הדין לחלל שבת.
ויעוין עוד בשו"ת בנין ציון (סימן קעב) שכתב וז"ל: ויצא לנו לפי זה דאם יכול להציל עצמו ממיתה, ע"י שיבייש גדול, או קטן דמרגיש בבושה, בפני שני ישראלים, חייב למסור עצמו למיתה ולא יביישו.
ובפרט אם נאמר שדין הקל הקל תחילה הוא רק דרבנן יעוין קרית ספר (פי"ד ממאכלות אסורות) ובמשנ"ב (סימן תסו סק"ב) כתב: דאם אין בקל, לעשות הקל הקל תחילה, יעשה את החמור. וכאן הרי אי אפשר לעשות את הקל, משום דצריך למסור את נפשו, לכן יעשה את החמור והוא לחלל שבת.
כמו כן בנוגע לשאלה השניה של הגר"ר גרוזובסקי שהיא גיפוף ע"ז או חילול שבת יש לחלל שבת, מאחר ופיקו"נ דוחה שבת, ואף על פי שגיפוף ע"ז קל יותר, משום שאין בזה מיתת בית דין, בכ"ז הרי נאמר עליו יהרג ואל יעבור, לכן יש לחלל שבת.
הטעם שאסור לחלל שבת למנוע הלבנת פנים
והנה יעוין במנחת שלמה (ח"א סימן ז) שהעיר שלפי דברי רבינו יונה והתוס' הנ"ל שס"ל שדברי הגמ' הם כפשוטם, שעדיף ליהרג ולא להלבין פני חבירו, אם כן לכאורה צ"ע מאי טעמא לא יהיה מותר לחלל שבת כדי למנוע הלבנת פנים, דלכאורה הוא קל וחומר, ומה אם מותר לחלל שבת כדי להציל אדם ממיתה, כ"ש דשרי להציל מהלבנת פנים דחמור יותר משריפת ג' נפשות בכבשן האש, וגם ק"ו הוא מיהודה, שההלבנת פנים היתה רק לומר עליו שנתכוין לבוא על גויה פנויה, אשר רק בבי"ד של חשמונאי גזרו על זה איסור, וכ"ש במי שרודף אחר חבירו לבזותו ולהלבין פניו ברבים בעלילות של שקרים וכזבים.
וכותב המנחת שלמה דלכאורה י"ל דעובדא דתמר שאני, מפני שהיא עצמה גרמה לכך, בזה שעשתה מעשה להכשילו ולכן גרע טפי, אבל מפשטות דברי הגמ' והראשונים לא משמע הכי, וכיון שכן צ"ע הלא ברור הדבר שאם היתה יכולה תמר להציל עצמה ממיתה ע"י חילול שבת, ודאי שהיתה חייבת לעשות כן, ואילו ע"י הלבנת פנים אמרינן דמוטב להפיל עצמה לכבשן האש, ואפי"ה מעולם לא שמענו שיהא מותר לחלל שבת להציל אדם מהלבנת פנים, יעו"ש.
עכ"פ מבואר הדבר שאסור לחלל שבת כדי למנוע הלבנת פנים, אלא שהטעם צ"ע.
ואולי אפשר לומר דפיקו"נ דוחה שבת מהפסוק וחי בהם, שהכוונה להצילו לחיים כפשוטו ולא שימות, ולא להצילו מבושה. ואם כן הדרינן למה שכתבנו, שאם מאיימים על יהודי לבייש או לחלל שבת או שיהרגוהו, הרי שעדיף לחלל שבת ולא להלבין פני חבירו לפי שיטת רבינו יונה.
