גוי קבלן שיפוצים שיש לו דין ודברים עם יהודי ואינו יכול לתובעו בערכאות, אם מותר (משום איסור 'לא תחנם') להשיא לו עצה שיתבענו בבית דין הגאון רבי משה בראנדסדארפער שליט"א

גוי קבלן שיפוצים שיש לו דין ודברים עם יהודי ואינו יכול לתובעו בערכאות, אם מותר (משום איסור 'לא תחנם') להשיא לו עצה שיתבענו בבית דין

שאלה:

נשאלתי מאחד שהגיע אליו גוי שהוא במקצועו קבלן שיפוצים והוא עושה איתו עסקים, ולאחרונה התאונן הגוי בפניו שהנה זה עתה סיים לעשות שיפוצים בביתו של יהודי, אך לא הגיע עמו לעמק השווה על הכסף שמגיע לו, והגוי אינו רוצה לדון עמו בבית המשפט כיון שאינו מדווח על העיסקא לשלטונות המס, ולכן התאונן הגוי לפני היהודי שיתן לו עצה מה לעשות בכגון דא.

ועתה בא אליי היהודי בשאלתו, אם מותר להפנות את הגוי לבית דין של ישראל, שהם יכולים לחייב את היהודי בממון, ובכך לא יפסיד הגוי את ממונו, והשאלה היא, אם אין בזה נתינת עצה טובה לגוי, שמבואר ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק י"ב הלכה ט"ו), שאסור להשיא עצה טובה לגוי או לעבד רשע, ואפילו להשיאו עצה שיעשה דבר מצווה והוא עומד ברשעו אסור, ולא נתנסה דניאל אלא על שהשיא עצה לנבוכדנצר ליתן צדקה שנאמר (דניאל ד, כד): "לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ".

תשובה:

והוריתי שמותר לו להשיאו עצה זו שילך ויתבענו בבית דין של ישראל, וטעמי ונימוקי הוא, דהנה נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קנ"א סעיף י"א): "אסור ליתן מתנות חינם לנכרי שאינו מכירו", והביא בדרכי תשובה (שם ס"ק כ"ח) את דברי הרמב"ם הנ"ל שאסור להשיאו עצה טובה וכו', מעתה אם כן, שדין נתינת עצה טובה הוא כמו מתנת חינם, ולפי זה הרי מבואר בשולחן ערוך שרק אם אינו מכירו אסור לתת מתנת חינם, אבל אם מכירו כי אז מותר לתת מתנת חינם ועצה טובה, ולכן בנדון דידן ששניהם מכירים זה את זה, ויכול שיצא לו טובה מזה בעתיד, לכן מותר להשיאנו עצה זו.

ברם, בנדון דידן הרי עצה זו הוא לטובת הגוי וכנגד הישראל, ולכאורה בנדון כזה יש לאסור עליו להשיאו עצה שהוא כנגד הישראל. מכל מקום נלענ"ד שבנדון דידן שיש כאן חילול השם, שהגוי רואה שהיהודי מתחמק מלשלם את התשלום שצריך לשלם, הנה כי כן כדי שלא יהיה חילול השם מותר להשיאו עצה טובה שיתבענו בבית דין של ישראל.

ויש להביא ראיה ממש"כ בשו"ע הרב (חושן משפט הלכות עדות ושטרות סעיף ג') וזה לשונו: "ישראל היודע עדות לנכרי שיש לו דין עם ישראל בערכאותיהם אם יגרום בעדותו לחייב הישראל יותר ממה שהיה חייב בדיני ישראל אסור להעידו ואם לאו מותר להעידו. ואם מתחילה יחדו הנכרי לישראל להיות לו עד הואיל ויהיה חילול השם אם לא יעיד לו ילך ויעיד לו בכל ענין". עכ"ל.

חזינן על כל פנים מדבריו, שגם אם אין חילול השם מותר להעיד אם מחייבים כדיני ישראל, ובאופן שיהיה חילול השם חלילה, אזי בכל עניין מותר. אם כן, על אחת כמה וכמה בנדון דידן דמיירי בנתינת עצה טובה שהוא קל יותר מלהעיד עבורו, בוודאי שיש להתיר.