האם יש לאסור אוכל שהונח תחת כיסא באווירון או באוטובוס בזמן שינה?
שאלה:
האם מותר באכילה אוכל שהונח תחת כיסא שישנים עליו במטוס או באוטובוס?
תשובה:
ברמב"ם פרק י"ב דרוצח (ה"ה) כתב: "ולא יתן התבשיל תחת המטה אף על פי שהוא עוסק בסעודה שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהו" עכ"ל. והנה הר"מ לא פי' הטעם משום רוח רעה, וכשיטתו בכמה מקומות, אך עכ"פ מבואר בדבריו דהאי דינא דאוכלין ומשקין תחת המטה הוא אפילו תחת המטה שאינו ישן עליה, וכמוש"כ "ואף על פי שהוא עסוק בסעודה". ומ"מ דייקו הפוסקים מדבריו שכתב שמא יפול בו וכו' דזהו רק במגולה ולא במכוסה, ובתורת חיים שבועות [דף ט"ו ע"א] כתב דהיינו דוקא בשעת שינה משום הרוח רעה ששורה עליו בשעת השינה, אך בדרכי תשובה יו"ד ס' קט"ז סקל"ח הביא מפוסקים להחמיר בזה לכתחילה.
ואעתיק כאן דברים נפלאים מספר "נחלת אבות" (נדפס מחדש בארץ ישראל בזמן האחרון) והוא מנכד אחי הגר"א זצ"ל וכותב שם: "ליזהר מאד לא להניח דבר מאכל תחת מטה אפילו דרך עראי, ולא תחת המטה ממש אלא אפילו היה תחת הספסל או בתיבה ונזדמן שישן עליה לא לאכול המאכל ההוא, כי חמירא סכנתא מאיסורא, ואף אם תראו הדבר בחוש שאין מזיק לשום אדם האוכלין, אבל דעו בני שלא על הגוף לבד אמרו, כי החשש הנפש היא ביותר מחשש הגוף, ולנפש הוא מזיק ביותר ומסתכן, כי דבריהם כגחלי אש בוערים מגוף עד הנפש, כי כל מעשינו ותנועתנו הן לטוב או רע היו פוגמים או מתקיימים בעולמות העליונים, וכן נטילת ידים במים אחרונים אף שאין מלח סדומית מצוי בזמננו צריך ליזהר בזה מאד ובמאד" עכ"ל.
ובשם רבינו הגר"א מביאים שאסר תחת המטה אף באינו ישן אלא ששהה מעט ביום ואינו ישן י"א שהחמיר רק לעצמו וי"א שהחמיר גם לאחרים (מובא בספר כל הכתוב לחיים ע' קל"ב) ולכן אני נוהג בס"ד להחמיר לעצמי כששהה במטה אף שאינו ישן, אבל לדינא יש בזה מבוכה רבה באחרונים, ורובם הקילו והתירו בכל רוח רע שלא לאסור דיעבד. ובפרט כה"ג שאין לחשוש ורק לכתחילה החמירו, ולאחרים בלא ישן אין להחמיר מדינא כלל. ובספר טעמא דקרא אות ר"ח מהגר"ח קנייבסקי (שליט"א) [זצ"ל], הביא שרבינו החזו"א זצוק"ל (אף שהחמיר מאוד לעצמו כדעת הגר"א באוכלין שתחת המטה ובגילוי וכו') הקיל להאכיל אוכלין ומשקין שתחת המטה לאחרים, אך אין כן דעת הגר"א זצ"ל שאפילו לעכו"ם לא הקיל שמא ימסרנו לישראל שיאכל.
ונשאלתי באוירון אם הניח אוכלין תחת הכסא וישן אם מותר לאוכלם וכן מצוי הדבר באוטובוס, וצידדתי להקל שאין זה מטה רק כסא, ואף שגם בזה החמיר הגר"א כמוש"כ בתשו' בנין עולם ס' ל"ג, שאף תחת תיבה שישן עליה אדם אסר הגר"א הצוקער שבתוכה וציוה להשליכו לנהר וכ"כ ב"נחלת אבות" שהבאנו לעיל, [ועי' בדרכ"ת הנ"ל שיש חולקין בזה] מ"מ נראה דהיינו בישן כדרכו דרך קביעות ולא דרך עראי בישיבה בלי פישוט ידים ורגלים, בזה לא החמירו הפוסקים מדינא, וכל שכן באוטובוס כהאי גוונא שיש תרתי לטיבותא שנותן האוכל תחת המושב ולא במטה או ערסא כשורש הדין דקאי עיקרו לשכיבה, וגם אין כאן אלא תנומת עראי, והמחמיר לעצמו לבד יחמיר.
