האם יש להעדיף שליח ציבור שיש לו צרות?
בפרשתן (שמות ב, כג): "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים מִן הָעֲבֹדָה".
וכתב באור החיים הקדוש (בפרשתן) דכוונת הפסוק על דרך אומרו (תהלים קיח, ה): "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ", כי אחת מהתפילות המתקבלות היא תפילה שמתוך צרה. וכן הוא אומר (יונה ב, ג): "קָרָאתִי מִצָּרָה", והוא אומרו "וַתַּעַל שַׁוְעָתָם וגו' מִן הָעֲבֹדָה", פירוש לצד שהיתה מצרת העבודה.
הנה בזוהר (פרשת וישלח דף קסה ע"ב) כתב: תפילה של כל בני אדם תפילה, ותפילת העני היא תפילה שעומדת לפני הקב"ה, ושוברת שערים ופתחים, ונכנסת להתקבל בפניו, והוא שכתוב (שמות כב, כב): "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי", וכתיב (פסוק כב): "שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ".
וכן איתא בזוהר (כרך ב פרשת יתרו ס"ז ע"א) דמסכן קרוב למלך יותר מכולם, דכתיב (שמות כב, כב): "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי", ולשאר אנשים לפעמים שומע ולפעמים אינו שומע. מאי טעמא? משום שדירתו של המלך באלו הכלים השבורים, דכתיב (ישעיה נז, טו): "וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ", וכתיב (תהלים לד, יט): "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב", וכתיב (שם נא, יט): "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹקִים לֹא תִבְזֶה".
ובספר חסידים (סימן רמ"ח) כתב: אם יש עצירת גשמים וצריכים למטר, וכן תפילת הגשם ביום עצרת של סוכות ובהושענא רבה, לא יתכן לירד לפני התיבה אלא אדם צעור ולא שמחן, וביתו ריקם ממזונות, ולא מי שיש לו אוצרות פירות וישמח אם תיקר התבואה והפירות. אלא צעור, שנאמר (ירמיה יד, ב): "וְצַוְחַת יְרוּשָׁלִַם עָלָתָה... וְאַדִּירֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם", צעוריהם בוא"ו כתיב, מי שלבו צעור.
