האם יש מצווה לבקר קרובים ביום טוב משום שמחת יום טוב?
שאלה:
קיימא לן (אורח חיים סימן תקכ"ט): חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו. כיצד משמחן? הקטנים נותן להם קליות ואגוזים, והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו.
יש לחקור, האם מי שהולך לבקר קרובים ביום טוב מקיים מצוות שמחה, שזה גורם לו שמחה כשפוגש את קרוביו, או שמא אינו מקיים מצוות שמחה?
תשובה:
הנה איתא במשנה (פסחים מט, א): "ההולך לשבות שביתת הרשות ונזכר שיש לו חמץ בביתו" וגו', ופירש רש"י שהיה הולך להחשיך על התחום לקנות שביתה שם ולילך ארבעה אלפים לדבר הרשות.
והקשו בתוספות (שם): הרי איכא מאן דאמר דסבירא ליה (עירובין לא, א) דאין מערבין אלא לדבר מצווה, אם כן איך אפשר לעשות עירוב לדבר הרשות?
ומתרץ התוספות: שפירושו, "לשבות שביתת הרשות" שהולך לשמוח בפסח בבית אוהבו או קרובו. חזינן מדברי התוספות שללכת בחג לבית אוהביו וקרוביו הויא דבר מצווה, ומסתמא כוונת התוספות שזה גורם שמחה כשפוגש את קרוביו.
וכן כתב המהר"ם (שם) וזה לשונו: "לשבות שביתת הרשות" שהולך לשמוח בפסח, רוצה לומר שיש בו מצווה קצת, אבל נקרא רשות כנגד שחיטת הפסח וכיוצא בו.
אבל בחתם סופר (פסחים מט, א) כתב דכוונת התוספות דלא מיירי כלל בעירוב אלא שהולך לשמוח ביום טוב בבית אוהבו, וזה נקרא "לשבות שביתת הרשות", כמו דאמרינן "ששבת ביבנה", ובמסכת סוכה מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל העליון, והיינו שהיה שם יום טוב של סוכות, והכא נמי דכוותיה, ודלא כמהר"ם לובלין.
וברבינו בחיי (פרשת בא פרק י"ב פסוק כ"א) על הפסוק "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם" כתב וזה לשונו: מכאן שחייב אדם לקרב קרוביו כדי שישמחו עמהם בימים טובים. וכן בימות הגאולה הבטיחנו הקדוש ברוך הוא להתקרב איש אל משפחתו שנאמר (ירמיה ל, כה): "בָּעֵת הַהִיא נְאֻם ה' אֶהְיֶה לֵאלֹקִים לְכֹל מִשְׁפְּחֹת יִשְׂרָאֵל".
מעדני אשר: נראה להעיר שאפילו לשיטות שיש מצווה לבקר קרובים ביום טוב משום שמחה, זה רק למי שיש לו שמחה כשנפגש עם קרוביו, אבל יש אנשים שאין הדבר גורם להם שמחה כשנפגשים עם קרוביהם, בוודאי שאין מקיים בזה מצוות שמחה.
