האם מותר להשתמש במטרייה שנשכחה אצלי ולא נמצא בעליה?
שאלה:
אדם שהשאירו בביתו מטריה (פרסול, אמברעלר בלע"ז) ודרש וחקר בקרובים וידידים ולא מצא את בעליו, וכבר עבר למעלה משנה, ושואל מה עליו לעשות?
תשובה:
בש"ע ח"מ (רס"ז סעיף כ"א) כתב במצא תפילין שם דמיהן ורשאי להניחם, שדבר מצוי הוא לקנות בכל שעה, ולפ"ז נראה דהוא הדין מטריה שמצוי לקנותו בכל שעה דרשאי לשומו ולהחזיקו לעצמו, וכשיבוא בעל אבידה יקנה לו מטריה כמותו, המצויה בשוק, אבל בש"ך וט"ז שם נראה שכל ההיתר הוא דוקא בתפילין דמצוה וניחא ליה שימכרו משא"כ בשאר דברים, אבל בסמ"ע שם כתב דתפילין אין אדם רגיל להקפיד בו אם יוצא באלו או באחרות, אבל בשאר דברים אף שמצוי לקנותו מ"מ חביב לאדם דבר שרגיל בו. ונראה דבנדון דידן יהא מותר אף לדעת הש"ך, דבגוונא דידעינן בודאי דאין לו נפק"מ כלל בין חפץ שלו לחפץ אחר מודה הש"ך, אם כן הכא ודאי לא איכפת ליה במטריה שלו דוקא, ולכן מוצא האבידה ירשום לעצמו סוג המטריה שמצא, וכשהבעלים יתבעוהו ישיב להם כמוהו, ויכול מיד להשתמש בו או ליתנו לאחר.
ונראה שאפילו אם נחמיר בבגדים דאיתא בגמרא ב"ב (מו א) נתחלפו לו כלים בבית המשתה לא ישתמש בהם, היינו דוקא בבגדים מפני שאדם מקפיד על כליו אבל במטריה שאינו מקפיד על השימוש באחר, אין הוא מתנגד שאחר ישתמש בו, ובלבד שיקבל ע"ע המוצא לשלם לו ולקנות כיוצא בו ממש, והיינו לאחר שכבר המתין י"ב חודש כמ"ש, וכעי"ז פסק בחת"ס חו"מ סי' קכ"ב בענין תכשיטין, רק דשם חמיר טפי הואיל ויש מקפידין על נזמיהן דוקא, ולכן כתב החת"ס שם שאין בהן פחת גדול, אבל בנד"ד דליכא קפידא כלל נראה דלכו"ע ירשום בפנקס דמיהם ויכול להשתמש בהן, וכן ראיתי במנחת יצחק חלק ח' סי' קמ"ו שהעלה כן לדינא.
ונראה שהנוהג כן צריך לקבל ע"ע להאמין אפילו בספק, שאם יבוא אחד ויטען דנדמה לו שהניח, והיה מכיר את המטריה בטביעות עין אם היתה ברשותו ולא מוכרה, רק שאין המטריה לפניו, דדינו כת"ח שנאמן בטביעות עין, והיה מסכים להתחייב לקנות מטריה ולתת לו, שהבעלים אינם צריכים להפסיד בזה שמסר המטריה לאחר או מכרו, ועיין ברמ"א שם סעיף כ"ד די"א שאינו צריך בית דין, ויכול לשום ולקחתן באותו דמים, ונראה שבזמננו שהמחירים עולים מידי שנה בשנה המחירים עולים ראוי לקבל ע"ע לשלם ערך הראוי לקנות בשעת התביעה ואז יוצא בלי פקפוק. (ועיין בהגהות רע"א יו"ד קע"ג שאין כאן חשש ריבית).
נמצא למעשה בנידון דידן דאינו צריך להחזיק המטריה לעולם, אלא אם המתין י"ב חודש שבודאי לא יביא יותר, נותנו לאחר או מוכרו, ובלבד שיתחייב שאם יבוא אדם ויתבע המטריה שיתן לו, דבכה"ג אינו מפסיד במכירתו מאומה.
ומיהו המנהג היום שאם נתחלפו חפצים שאין בני אדם מקפידים שיוחזר להם חפצם, דבר השכיח מאד ברוב החפצים משתמש בשל חבירו [מובא בערוה"ש סימן ר"ס ס"ב] דתולה שמשתמש בשלו, ושימושו הוה כדמי שכירות, אבל אם ידוע שאבד, שכתב פתק נראה שאין להשתמש עד שישיבנו לבעלים.
