האם מי שכבר יצא י"ח קריאת שמע רשאי להפסיק בפסוק ראשון?
שאלה:
האם מי שכבר יצא י"ח קריאת שמע רשאי להפסיק בפסוק ראשון?
תשובה:
בספרי 'טעם ודעת' על התורה בדברי רש"י פרשת ויגש (מ"ו, כ"ט) דכשיעקב נפגש עם יוסף לא נשקו שהיה קורא שמע, ותמוה אמאי בחר ברגע זו לקרוא קריאת שמע, ולא קרא קודם לכן או אח"כ, והבאנו דדוקא בשעה זאת שנפגש עם בנו שבא בכבוד מלכות, ויהא לו כבוד רב מאד, חשש שלרגע יסיח דעתו מייחוד השם ע"כ קרא קריאת שמע, והוכיח הגר"א (ר"ס ס"ו) מכאן כשקוראין פסוק ראשון דשמע ישראל אסור להפסיק כלל אף שבשאר פסוקי שמע מותר להפסיק מפני היראה והכבוד.
ולדברינו יש מכאן ראיה דאף שאינו חייב עתה במצות קריאת שמע, כל היכא דעוסק בקריאת שמע בפסוק ראשון בקבלת עול מלכות שמים, אף שאינו מכוין למ"ע דקריאת שמע אסור לו להפסיק, כמו הכא שקורא קריאת שמע לעול מלכות שמים [ולא כקורא בתורה], אף שיצא כבר חיובו, או אינו רוצה לצאת עכשיו, דינא הוא דאין מפסיקין כלל באמצע קבלת עול מלכות שמים, דחפצא דקבלת עול מלכות שמים אינו רק עם קיום מ"ע דקריאת שמע. ומזה נלע"ד דאף באומר פרשת קריאת שמע בבוקר לפני הקרבנות, כיון שמקבל אז עול מלכות שמים אסור להפסיק, שיש קיום קבלת עול מלכות שמים אף שאינו קורא לצאת לחיובא, וע"כ יש ליזהר אז לכוין כדין ולא להפסיק. [וכדמות ראיה לזה מהא דבפסוק "ד' מלך וגו'" שאומרים ב"יהי כבוד" אין מפסיקין אפילו לקדושה וכמ"ש במ"ב סי' נ"א ס"ק י"ב], וכל זה בפסוק ראשון אבל, אח"כ אפילו בפרשה ראשונה, כשאינו קורא לצאת יד"ח קריאת שמע, לא יפסיק בחנם, אבל שואל אפילו מפני הכבוד וכמובא בביה"ל סי' ס"ו ס"ה מחידושי הגרע"א.
ונראה מזה שאף שאינו חיוב, כיון שמקבל ע"ע עול מלכות שמים, צריך שתהא כהלכתה בלי הפסק כלל, וכן י"ל דצריך לקבל עול מלכות שמים בכוונה כדין וגם לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כמו אצל יעקב שנזהר שלא להפסיק אף שלא קרא לחיובא. ולפי זה ראוי ליזהר ולהזהיר שכל פעם שאומרים קריאת שמע לקבלת עול מלכות שמים ד' פעמים ביום (בקרבנות, בברכות קריאת שמע, במעריב, ועל המטה) ליזהר לכוין בו כראוי שמקבל ע"ע עול מלכותו ית"ש.
והנה ברמב"ם ספ"ד מתפילין מבואר חידוש גדול, דהקורא קריאת שמע בלי תפילין כמעיד עדות שקר בעצמו, לא מפני שקרא מצות קריאת שמע בלי תפילין, אלא תפילין אות וראוי לקבל בו עול מלכות שמים, ולכן מביאו בהלכות תפילין ולא בקריאת שמע, והיינו שמשום התפילין עצמן יש לומר בהם קריאת שמע.
ולפי דברינו שאפילו קורא קריאת שמע בלי חיובא יש בזה קבלת עול מלכות שמים וראוי מפני מצות תפילין לומר בו קריאת שמע, ל"ק מה שהעיר במ"ב (תקנ"ה ס"ק ה') שאומרים קריאת שמע במנחה של תשעה באב דהוה תורה דאסור, שלפי הרמב"ם מצות תפילין ראוי שתהיה עם קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע, ויש קיום דקבלת עול מלכות שמים תמיד אף שכבר קרא, שפיר כשמניחין תפילין בת"ב במנחה, אף שאין אז המ"ע אומר בו קריאת שמע שאז, בקבלת עול מלכות שמים דוקא, מצות תפילין כהלכתה, וכן בתפילין דרבינו תם שהח"ס זצ"ל חשש לקרוא אז קריאת שמע שמא קורא קריאת שמע בלי תפילין, לדברינו א"ש מה שקורין בהם קריאת שמע כיון שרצוננו לצאת שיטת ר"ת בתפילין, וכיון שחוששין שבזה הוא דמקיים כראוי מצות תפילין, נהגו לומר בו קריאת שמע שזהו הידור בתפילין גופא, והיינו שבזה התפילין כמצותה עם קבלת עול מלכות שמים, שצריך לכוין כן בכל פעם ורק באופן זה התפילין כהלכתה וכמ"ש.
ולפי זה יש ליזהר כשאומר קריאת שמע דקרבנות בבוקר לפני התפלה, ואומר רק פסוק ראשון שמע ישראל או פרשה ראשונה, כיון שעכ"פ אומר דרך קבלת עול מלכות שמים דוקא, יכוין אז להדיא לא לצאת המ"ע, שבסתמא חיישינן כהשיטות שמצוות לא צריכות כוונה ויצא, ואם כן מקיים המ"ע שלא כמצותה, דהיינו מה"ת עם ג' פרשיות דוקא וכמבואר בלח"מ פ"ב דקריאת שמע, וע"כ יש לדקדק ולכוין אז להדיא שאינו רוצה לצאת (ומועיל לרוב הפוסקים, וי"ל דאפילו נימא שבעלמא מכוין שלא לצאת יצא היינו דוקא במצוות מעשיות כמצה ושופר שאמירה לא מבטל מעשה, אבל בקריאת שמע שמצותה אמירה לבד מבטל בזה, ע"ע בדברינו במועו"ז ח"א סי' כ"ו), וצריך לדקדק ולכוין כן, ולגר"א זצ"ל אין לסמוך על כוונה לא לצאת ואפילו פסוק ראשון לא קוראים בקרבנות וא"ש.
ומכל דברינו נראה שאם קורא קריאת שמע דקרבנות או על המטה ובאמצע פסוק דשמע ישראל רוצה להפסיק ולבטלו לדבר מצוה או רשות, אפילו דעתו שיחזור ויקרא אח"כ קריאת שמע מתחילה לא מועיל שבאמצע קבלת עול מלכות שמים אסור להפסיק, והיא גופא האיסור.
