האם פרשיות של תפילין הוכשרו רק בדיעבד מחייבות הודעה לקונה?
שאלה:
סופר כתב פרשיות והתעוררה שאלה ושאל לרב והכשיר בדיעבד - אם חייב להודיע לקונה.
תשובה:
נראה שתלוי בזה שאם הסופר אינו דורש מחיר מיוחד עבורם אלא רק את המחיר המקובל בשוק אינו חייב להודיעו, כיון שהפרשיות כשרים די בכך, וכך הנוהג שמוכרים פרשיות כשרים ע"פ דין, אבל אם הסופר מפורסם למומחה עד שמשלמים עבור פרשיות שלו יותר מהפשוטים בשוק חייב להודיע לו, ואם לא עושה כן הרי הוא גזלן.
ונראה עוד שאם הקונה דרש ממנו פרשיות מהודרים דוקא, הנה שאלות אלו שצריך הוראת חכם וכגון שפסק להראותו לתינוק והראה לתינוק והכשיר, נראה דלא מיקרי מהודר. ואף ששאר הכתב בכל הפרשיות נאה ומהודר מ"מ כיון שצריך הוראה ושאלת תינוק להכשירו, ופסק שבדיעבד כשר, בזה גופא לא נקרא מהודר, וביותר לפי שביארתי במקום אחר (בחלק ב' סימן תק"ל) דיוק לשון הרמב"ם שבאמת מדינא צריך "שירוץ כל הקורא בהם" ומה ששואלים תינוק הוא לידע אם גם התינוק קורא כן, והיינו דהיכא שלנו אין ספק אכתי מספקא לן בתינוק גם כן, שצריך שגם הוא יקרא כן, אבל כשלא ברור לנו אם כל אחד קורא כן לא מועיל להראות תינוק, לדעת הרמב"ם, ע"ש. וזה פשוט שאם לדעת הרמב"ם לא כשר לא נקרא מהודר), ובמק"א ביארתי שאדם שיש לו אתרוג נאה מאד רק שיש ספק בכשרותו, ולוקח גם אתרוג אחר פחות נאה אבל בלי ספק בכשרותו, גם מצות נאה לא קיים בראשון, דנראה שספק בכשרותו זה גופא חשיב חסרון גם במצות "זה אלי ואנוהו", ודנתי לפ"ז בהנהגת הגר"ח מבריסק זצ"ל שלקח אתרוג נאה ספק מורכב נאה כדי לקיים מצות הידור, ואחר כך נטל אתרוג כשר פחות נאה, וצ"ב שבספק מורכב אף דנאה כיון דיש ספק בכשרותו זה גופא חשיב לא מהודר, ויש לומר דמכל מקום כיון שלוקח שניהם לא נחסר בהידור מצוה ואכמ"ל.
