ההבדל בין יגיעה בתורה לעמל התורה
שאלה:
נאמר בתורה (ויקרא כו ג) 'אם בחקתי תלכו' ופירש"י: יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו, הרי קיום המצוות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה.
ואמר על כך מרן הגר"מ סאלאוויציק זצ"ל בשם אביו מרן הגרי"ז שהלשון תהיו 'עמלים' בתורה הכוונה היא על עמילות בגוף הלימוד, דהיינו עיון השכל והמחשבה להבין את התורה, ולא שאר ענייני עמלה ויגיעה הנצרכים ללימוד התורה, כגון יגיעה ללכת מעיר לעיר ללמוד תורה או לטרוח לעלות על סולם להביא ספר, כי אין עמילות זו בגוף הלימוד, ועיקר ענין עמילות התורה הוא בגוף הלימוד, וכמו שאמרו תהיו עמלים 'בתורה', עכ"ד בשיעורי חומשיג.
ולכאורה יש להעיר על כך מדברי הגמרא במנחות דף ז ע"א, שאבימי הלך בעצמו אצל רב חסדא משום הענין של יגעתי ומצאתי, הרי שגם הליכה ללמוד תורה היא בכלל עמילות בתורה?
תשובה:
בשיעורו של מרן הגר"מ הנ"ל, הקשה בעצמו קושיא על ביאורו של אביו, מהמעשה המובא בספר תולדות אדם (ח"א פט"ו עמ' נח) שהובא על הגאון ר זלמן מוולאז'ין, וז"ל פעם אחת למד הצדיק בלילה בביהכ"נ וכו' [מחוץ לעיר], ובחצי הלילה נססה בו רוח תשוקה על ספר יקר אשר היה בבית הספר בוילנא, ולא אחר כרגע וילך בחצי הלילה לבדו אל העיר ויבא אל ביה"ס וארכבותיו דא לדא נקשן מפני קרח הנורא, וילמד שם כאות נפשו הטהורה, וכששאלוהו על מה ולמה הטריח עצמו כ"כ, השיב, דרשו חז"ל 'לא בשמים היא' שאם בשמים אתה צריך לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה, ע"כ, והנה מהלך קטן כזה מחוץ לעיר אל תוך העיר, אינו רחוק כמו משמים לארץ אולם קרוב הוא אף ממעבר לים, יעו"ש, הרי שהגאון ר' זלמל'ה סבר שיש ענין מיוחד של עמילות וטירחא בהליכה למרחקים בשביל לימוד תורה והוא כעין הקושיא הנ"ל, מהגמרא במנחות.
ויישב מרן הגר"מ זצ"ל שיש חילוק בין עמל ליגיעה, שאין הכי נמי, יהיה יותר שכר ככל שיתאמץ יותר, ולפום צערא אגרא, אבל יש מעלה מסויימת של 'עמלים' בתורה, וזה לא נכלל ביגיעה בדברים אחרים, יעו"ש, דהיינו שדברי הגרי"ז אמורים על דרש חז"ל שתהיו 'עמלים' בתורה, וזה נאמר רק עמילות בגוף הלימוד, ודברי הגמרא במנחות אמורים על 'יגעתי' ומצאתי, שיגיעה שייכת גם בדברים שאינם גוף הלימוד.
ובביאור החילוק שבין עמל ליגיעה, שמעתי מת"ח גדול לבאר, שכאשר עמל בגוף הלימוד, ומשתמש בכל חושיו וכוחותיו להבין את דברי התורה, הרי שהלימוד נהיה לחלק מגוף האדם, ועל זה נאמר בחוקותי תלכו, דהיינו שכאשר הוא הולך, זה נחשב שהוא הולך עם התורה, מפני שהתורה נהפכת להיות חלק מהאדם עצמו, על ידי שמבטל את כל חושיו להבין את דברי התורה הקדושה.
משא"כ כאשר מתייגע ביגיעות אחרות להבין את התורה, הרי שיגיעות אלו מראים על אהבתו הגדולה לתורה, וממילא יהיה לו מזה סייעתא דשמיא גדולה להבין את התורה, אבל בזה לבד התורה לא נהפכת להיות חלק מהאדם עצמו.
