התנא האלוקי רשב"י זי"ע
מעלתו של התנא האלוקי רשב"י זי"ע
איתא בגמ' (שבת, דף קלח ע"ב) וז"ל, ת"ר כשנכנסו רבותינו לכרם שביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל וכו' תניא רשב"י אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו. ולכאורה תמוה מאוד דהרי ישבו שם כל חכמי ישראל ומעיני כולם נעלם פסוק זה מהתוה"ק מלבד ר' שמעון שהזכיר להם זאת, אתמהה.
אלא הביאור בזה, דהנה זה ברור שכל התנאים הקדושים בוודאי נגלה לפניהם כל התורה הק' וסודותיה, אלא חכמי ישראל שבאותו הדור ישבו בצוותא ודנו על העברת התורה מדור דור, וכשהביטו אל הדורות הבאים וראו למול עיניהם את הצרות הנוראות שעתידים לעבור על כלל ישראל, וילאה הכתב והזמן ולא יכלו מלמנות הצרות הנוראות שפקדו את עמינו בימי משך הדורות, ונמנו וגמרו החכמים שעפ"י דרך הטבע עתידה תורה שתשתכח, משום שלא יוכלו להחזיק בה לזמן ארוך מחמת קושי הגלות.
מיד קם ר' שמעון ואמר, הן אמנם שעפ"י דרך הטבע עתידה תורה שתשתכח מישראל, אך אני לוקח על עצמי את העול הגדול והעצום ש'לא תישכח מפי זרעו', ואף בכל הגלויות הנוראות והשחיטות האכזריות ה"י תהא התורה קיימת בכלל ישראל ביתר שאת ועוז, וח"ו שתשתכח התורה מלומדיה והוגיה בטהרה. ודייקא רשב"י זי"ע זכה להנחיל את התורה לשעה ולדורות משום שהיה היפך השכחה, וכמ"ש שר' שמעון אמר על עצמו שהוא זוכר את עצמו בהיותו במוח דאבוה, וכיון שהיה 'עמוד הזיכרון' הכניס והחדיר את זיכרון התורה בכל דור ודור עד דורינו אנו, ונמצא שאם אנו זוכים בשנה זו ללמוד ולהתייגע בדברי תורה הר"ז בזכותו דהאי תנא קדישא.
ולפ"ז אפשר ליתן טעם לשבח למנהג שעושים 'חלאקה' ביום הילולא דרשב"י בציונו הקדוש, משום שכשהילד נעשה שלוש שנים והאב זוכה להתחיל ללמדו תורה, מיד נוטל האב את בנו לציונו של ר' שמעון להודות לו על כך, משום שרק בזכותו אנו זוכים בדורינו אנו ללמוד תורה מתוך שמחה וחיות דקדושה.
ואפשר להוסיף, שלכן נוהגים במנהג 'חץ וקשת', דהענין של הקשת הוא, שכל כמה שמושכים את ה'קשת' כלפי פנים כך ה'חץ' נזרק למרחק רב, וכך היה אצל ר' שמעון, שבכוחו הגדול פעל ועשה למשוך מלעילא את סודות התורה הנוראים וע"י כך נשמרת התורה הק' למרחק רב - לדורות עולם.
