טלטול מוקצה ע"י ניפוח כשדרכו בכך
הרמ"א (בסי' ש"ח ס"ג) כתב "וכן מותר לטלטל דבר מוקצה ע"י ניפוח דלא הוי טלטול אלא כלאחר יד ולא מקרי טלטול" עכ"ד. ובהגהות הגרעק"א תמה על לשונו של הרמ"א שכתב דל"ה טלטול אלא כלאחר יד, דמשמע מינה דיסוד ההיתר משום דחשיב טלטול מן הצד, וא"כ אינו מותר אלא לצורך גופו ומקומו אבל לא לצורך המוקצה, וכדין טלטול מן הצד שלא הותר לצורך דבר האסור וכמ"ש בשו"ע (סי' שי"א ס"ח). והק' הרעק"א דבמקור הדברים בשו"ת מהרי"ל מבו' דטעמו דהתיר לטלטל מוקצה ע"י ניפוח הוא משום דמדמי לה לטלטול בגופו, וא"כ הו"ל למשרי טלטול ע"י ניפוח אפי' לצורך דבר האסור, וכדין טלטול בגופו דמותר אפי' לצורך דבר האסור וכמ"ש השו"ע שם.
ולענ"ד נראה ליישב דלשון "טלטול כלאחר יד" אין הכוונה רק על טלטול מן הצד, אלא הכוונה שזהו טלטול בשינוי, ויש כמה סוגי טלטול בשינוי, דיש טלטול שהשינוי הוא בזה שאינו נוגע במוקצה בידיו אלא מטלטלו ע"י דבר אחר וזהו הנקרא טלטול מן הצד, ובזה אין השינוי גדול כ"כ, ולכן חמיר ולא הותר אלא כשאינו מכווין לצורך המוקצה, ויש טלטול שהשינוי הוא בזה שמטלטל בגופו או ע"י ניפוח, ואז השינוי יותר גדול ולכן קיל טפי והותר אפי' לצורך המוקצה.
מיהו מבואר דהא דמותר לטלטל ע"י ניפוח זהו רק משום דהוי טלטול בשינוי, וכדכתב הרמ"א דהוי טלטול כלאח"י וכוונתו משום דהוי טלטול בשינוי וכמשנ"ת לעיל. ועכ"פ כיון דמקור ההיתר דטלטול בניפוח הוא משום דמדמינן לה לטלטול בגופו, והנה בדין טלטול בגופו כבר ביארו בזה דלא הותר אלא בכה"ג שאין דרכו לטלטל בגופו. [והוכיחו כן מהא דאיתא בגמ' (שבת קי"ב) דסנדל שנקרעה רצועה החיצונה ה"ה מוקצה ואסור להלך בו, והקשו אמאי אסור להלך בסנדל מוקצה והא הוי טלטול בגופו שמותר, אלא על כרחך מוכח דכיון דדרך טלטול מנעל הוא ברגל ליכא בזה היתר דטלטול בגופו, וכן הביאו עוד ראיות להוכיח שליכא היתר טלטול בגופו היכי דדרכו בכך].
וא"כ נמצא דחרקים הזוחלים על ספר וכדו' או שאר לכלוך קל כנוצה וכיו"ב, שבימות החול הדרך לסלקם ע"י נפיחה, אזי בשבת אסור לעשות כן כיון דבכה"ג הטלטול ע"י ניפוח זהו דרכו ואי"ז שינוי. וא"כ יש לתמוה על מנהג העולם שנוהגים גם בשבת לסלק חרקים וכיו"ב ע"י ניפוח.
מיהו נראה דכל מה דהוצרך הרמ"א להתיר טלטול ע"י ניפוח רק מדין טלטול בגופו, זהו רק כשמנפח לצורך המוקצה שבזה אין יכולים להתירו מדין טלטול מן הצד, דהא טלטול מן הצד אסור לצורך המוקצה, וע"כ א"א להתירו אלא מדין טלטול בגופו, ואיה"נ כשמטלטל ע"י ניפוח לצורך המוקצה יאסר לטלטל באופן שדרכו כן. אבל כל שמטלטל ע"י ניפוח לצורך דבר המותר, וכגון המסלק חרקים או לכלוך קל מעל הספר שאין כוונתו לצורך החרק אלא כוונתו לצורך השימוש בספר שהוא דבר המותר, בזה א"צ להתיר הניפוח מדין טלטול בגופו אלא יכולים להתירו גם מדין טלטול מן הצד, (דאם חשוב ניפוח כטלטול בגופו דקיל כ"ש דיחשב טלטול מן הצד), ובטלטול מן הצד יש לדון דמותר אפי' בדבר שדרכו לטלטל מן הצד. [וכמו שהוכיחו כן מהא דכתבו המלחמות והרשב"א דמותר לכבד הבית במטאטא מעצמות וקליפין וכדו' שהם מוקצה, משום דהוי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר. (וע"ע שעה"צ סי' של"ז סק"ז), הרי חזינן דאע"פ שהדרך לטלטל העצמות והקליפין שעל קרקע הבית ע"י כיבוד במטאטא, מ"מ דינו כטלטול מן הצד שמותר].
