להתאמץ ולהגיע לשיעור החכם, או לשמוע בטלפון על מנת לחסוך בזמן
שאלה:
יהודי שזוכה לקבוע עיתים לתורה וללמוד כשלוש שעות מידי ערב, בא לשאול, דהנה באחד מערבי השבוע, מתקיים שיעור מרתק בהלכה ובאגדה בבית מדרש פלוני, על ידי תלמיד חכם מופלא, פה מפיק מרגליות, והוא משתוקק להגיע אל השיעור ולשתות בצמא את דברי הרב, אלא, שבית המדרש ההוא די מרוחק מביתו, ומשך זמן ההגעה אליו הוא רבע שעה, וכך גם הדרך חזור לביתו אורכת עוד רבע שעה.
עלה ספק בליבו, שמא עדיף שישמע את השיעור דרך הטלפון וכך יוכל להוסיף וללמוד חצי שעה נוספת?
תשובה:
מספרת הגמרא במנחות דף ז ע"א: "אבימי תני מנחות בי רב חסדא. [תמהה הגמרא]: ואבימי בי רב חסדא תני?! והאמר רב חסדא קולפי טבי בלעי [מכות טובות קיבלתי] מאבימי [בשעה שלמדתי אצלו תורה] עלה דהא שמעתא [על שמועה מסויימת שנלמדה בביתה המדרש]... ". דהיינו, אבימי היה רודה ברב חסדא בעת שהיו לומדים, ורואים מכך, שרב חסדא היה תלמידו של אבימי, ואם כן איך יתכן שאבימי הגיע אל בית תלמידו כדי ללמוד מנחות?!
משיבה הגמרא: "אבימי מסכתא דמנחות אתעקרא ליה [נשתכחה ממנו], ואתא קמיה דרב חסדא [ובא לפני רב חסדא תלמידו] לאדכורי גמריה [להזכירו לימודו] ".
תמהה הגמרא: "ולישלח ליה וליתי איהו! "- מדוע אבימי, הרב, לא הורה לתלמידו רב חסדא שיבוא הוא אליו?!
משיבה הגמרא: "סבר הכי מסתייעא מלתא טפי", כלומר, אבימי סבר שעדיף שהוא יטרח וילך למקומו של רב חסדא, מדוע? - מסביר רש"י: "משום יגעתי ומצאתי"! כאשר יטרח ויתייגע כדי ללמוד, אזי יהיה מובטח שיצליח ותלמודו יתקיים בידו.
הרי לנו שיש סייעתא דשמיא מיוחדת לאחד שטורח על מנת להגיע אל מקום הלימוד, ומכאן לכאורה נוכל לדון גם לשאלתנו, שראוי ללומד לטרוח ולהגיע אל השיעור.
ומלבד זאת, ישנו טעם נוסף שעל פיו יש להעדיף להגיע לשיעור, משום שעצם הדבר שיש עוד משתתף בשיעור, יש בזה קידוש שם שמים וחיזוק לשיעור! כי כל לומד מוסיף בכבוד התורה, מעודד ומחזק את השיעור, וכשלא מגיע לשיעור, יהיה בכך רפיון לשאר הלומדים וגם למגיד שיעור.
וגיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל השיב על השאלה על פי הנאמר בגמרא בעירובין (דף יג ע"ב), שרבי (רבי יהודה הנשיא) אמר על עצמו: האי דמחדדנא מחבראי, דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה (הסיבה לכך שהנני חריף יותר מחבריי, היא מפני שראיתי את רבי מאיר מאחוריו), ואילו חזיתיה מקמיה, הוה מחדדנא טפי (ואילו ראיתיו מלפניו, הייתי חריף יותר) דכתיב (ישעיהו ל) 'והיו עיניך רואות את מוריך'יב.
ובמסכת הוריות (דף יב ע"א) מורה רב משרשיא לבניו: כי יתביתו קמיה רבייכו (כאשר אתם יושבים ולומדים לפני רבכם) - חזו לפומיה (התבוננו בפיו), דכתיב "והיו עיניך רואות את מוריך"!
ומסביר המהרש"א: כידוע, פעמים ניתן לפרש את דבריו של החכם בכמה אופנים, ואם התלמיד רואה את פניו בזמן דיבורו, יכול הוא להבין כוונתו באופן מדוייק מתוך הסברת פניו, קריצת עיניו ועיקום שפתיו. והיינו דדרשינן, והיו עיניך רואות את "מוריך", שפני מוריך הם שמורים לך את כוונתו.
וממילא, בשמיעה דרך הטלפון יש חיסרון בהבנת הדברים, כי הלומד אינו רואה את הבעת פניו ורמיזותיו של המגיד שיעור. (ויעויין עוד בספורנו בסוף פרשת כי תשא שכתב, שמשה רבינו לא הניח את המסוה על פניו בעת שדיבר עם כלל ישראל משום דכתיב "והיו עיניך רואות את מוריך"). ולכן הורה גיסי שליט"א שעדיף ללכת ולשבת לפני המגיד שיעור.
ומובא עוד שתלמידי הגה"צ רבי יחזקאל לוונשטיין זצ"ל שאלוהו: מדוע שיחה הנשמעת מטייפרקורדר אינה משפיעה כל כך חזק כמו שיחה ששומעים מפי החכם עצמו? והוא ענה: בשיחה מוקלטת חסר הצלם אלוקים, ונראה לבאר, שאמנם לימוד נעשה דרך כלֵי השכל, אך מסירה של רב לתלמיד נעשית דרך הנשמה".
לסיכום: עדיף שהלומד יטרח להגיע לבית המדרש, לחזק את השיעור ולזכות לראות את פני הרב בשעת השיעור.
