מי שאוסף כסף האם נחשב שקיים מצוות צדקה בעצמו?
שאלה:
מי שאוסף כסף לצדקה עבור עניים, האם נחשב שקיים מצוות צדקה בעצמו?
תשובה:
בפרשתנו (דברים טו, י) "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ".
איתא בגמרא בבא בתרא (ט, א) "גדול המעשה יותר מהעושה".
וכתב החיד"א בפרשתנו בספרו פני דוד לבאר דבר נפלא: "זה שאמר הפסוק 'נָתוֹן' אם גרמת שיהיה נתינה מאחרים, מעלה אני עליך 'תִּתֵּן לוֹ' כמ"ש הטור שכרו כנותן. 'וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ' שהיית רוצה לתת וזה שהשתדלת שאחרים יתנו אינו חשוב בעיניך, לא היא, 'כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה' שהשתדלת עם אחרים, וזה שאמר 'כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר' לשון דיבור שהשתדלת בדבריך, 'יְבָרֶכְךָ ה'' ומה שאמר 'בְּתִתְּךָ לוֹ' הכוונה בעבור תתך לו שהיית חפץ לתת לו משלך כאמור".
וכן החפץ חיים בספרו אהבת חסד (ח"ה סוף פ' ט"ז), וכן כתב בכלי יקר כתב שיש לומר שעניין זה, לעשות אחרים שיתנו צדקה, נרמז בפסוק בפרשתנו (ט"ו י"א) "עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ - לֵאמֹר" שתאמר תגיד ותעשה לאחרים "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ".
וכן בכתב סופר בפרשת ראה כתב להסביר את דברי המדרש המובא ברש"י במשלי על הפסוק (ג' ט') "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ" וברש"י שם בשם המדרש "אל תקרי מהונך אלא מגרונך", עיין בשו"ת אבני חפץ (סימן כ"ט ס"ק י') שכתב שלא ידע היכן מקור דבר זה. דיש להקשות: איך יכולים לקיים מצוות צדקה על ידי הגרון? והסביר על פי מה דאמרינן בגמרא בבא בתרא (ט' ע"א) "גדול המעשה יותר מן העושה", וזה כוונת המדרש "אל תקרי מהונך", לא העיקר מי שנותן צדקה, אלא צריך נמי שיהא מתרים אחרים דהיינו שהולך לצעוק בגרון שיתרמו כסף, ומובא נמי בדברי חנוך בפרשת ראה.
ובערוך השולחן (סי' רמ"ז סעיף ה') בסוגריים כתב וזה לשונו: "קבלתי כי על ידי שאדם מאסף צדקה מאחרים, על ידי זה מציל את דורותיו הבאים אחריו מלחזור על הפתחים" עכ"ל.
ובספר אהבת שלום: הסביר דברי הגמרא שבת (קנא, ב) "אמר רב יוסף האי צורבא מרבנן לא מיעני, והא קא חזינן דמיעני, אם איתא דמיעני, אהדורי אפתחא לא מיהדר". הסביר שהכוונה שלא הלך לאסוף כסף לאחרים שמי שאוסף כסף לאחרים לא יצטרך לאסוף בשבילו.
