מנהל מוסד הציג לפני תורם, המחאה שקיבל מאדם גדול כתרומה, והוא שקר
שאלה:
מנהל מוסד נסע לחו"ל לאסוף תרומות, ומאחר והמוסד לא מוכר, עשה דבר ערמה, הוא ניגש לאדם גדול אב"ד המפורסם ביושרו, ואמר לו יש לי בכיסי עשרת אלפים דולר, ואני מפחד להסתובב עמם ברחובות, אי לכן באתי בבקשה אני אתן לכם את הכסף המזומן, ואתם תתנו לי המחאה פרטית שלכם על שם המוסד, כך שאפילו אם ההמחאה תגנב, לא יוכל הגנב להשתמש בהמחאה זו, האדם הגדול נאות למלא את הבקשה, וקיבל את הכסף, וכתב המחאה על שם המוסד.
המנהל פנה לתורמים וסיפר בשבח מוסדותיו, ובתוך הדברים הניח על השלחן של הנדיב את ההמחאה של אותו אדם גדול מבלי שיאמר דבר, המנהל קיבל מתנה הגונה, כי חשב אם האב"ד תרם למוסד סכום כה גדול שמע מינה שהמוסד חשוב, והתורם לא ידע שהאב"ד לא חתם אלא החליף את הכסף המזומן שקיבל בהמחאה, ועתה הרהר המנהל במעשיו, ושואל האם חייב להשיב לתורם את תרומתו שניתנה מתוך גניבת דעת?
תשובה:
נאמר במסכת בבא מציעא (דף צו ע"א) שאלה ליראות בה מהו. ממונא בעינן והאיכא, או דלמא ממונא דאית ליה הנאה מיניה בעינן, וליכא. ופרש"י ליראות שיהא נראה עשיר חשוב, ולא ימשכו בעלי בתים ידיהן ממנו להקיפו באמנה ובאשראי, יעו"ש. ולכאורה משמע שמותר לאדם לקחת פרה, כדי שיראה עשיר וחשוב, אף שגונב דעתו של אדם. ונראה לחלק שהתם בפרה, היה למלוה לאסיק אדעתו, שאפשר לשאול או להשכיר פרה, ולכן אין בזה גניבת דעת, אבל הכא לא היה לו לאסיק אדעתו, יש בזה משום גניבת דעת.
ושאלתי שאלה זו את מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל והשיב לי: אם אותו תורם לא נותן מעשר כספים, הרי בי"ד יכולים לכופו לתת מעשר, ואם כן אף על פי שמנהל המוסד לא נהג כשורה, בכל זאת יש להסתכל על כך ככפיה לצדקה, ולכן לא צריך להשיב לו את התרומה [ואף אם כבר נתן, את הצדקה המוטלת עליו, אולי גם לא צריך להשיב כי מן הסתם בדיעבד התורם מוחל, אף על פי שהמנהל פיתה אותו בגניבת דעת, וצ"ע].
