על מה סמכו העולם לנשק לידי הרב בבית הכנסת?
בפרשתן (שמות ד, כז): "וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹקִים וַיִּשַּׁק לוֹ".
יש להקשות: איך היה מותר לנשק לו בהר האלקים? הרי קיימא לן (רמ"א או"ח סימן צ"ח ס"ק א', ומקורו בבנימין זאב סימן קס"ג, וכן באגודה ברכות פרק כיצד מברכין, ובספר חסידים סימן רנ"ה): אסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום. ומאי שנא בית כנסת שאסור, מהר אלוהים?
וכן קשה: על מה סמכו העולם לנשק ידי רב או אדמו"ר בבית הכנסת, הא אסור על פי הלכה? כך הקשה (בשו"ת פני מבין יו"ד סימן קפ"ו ס"ק ב', וכן בשו"ת בית ישראל [לנדא] או"ח סימן ט').
איכא כמה תירוצים:
א. הא דאסור לנשק בבית הכנסת, דווקא דרך אהבה, אבל דרך כבוד ליכא איסורא, ולכן כשמנשקים לרב או לאדמו"ר היא בשביל כבוד, לכן מותר. כך כתב (בשו"ת פני מבין יו"ד סימן קפ"ו ס"ק ב', וכן בשו"ת בית ישראל או"ח סימן ט'). ולפי זה אתי שפיר דמסתמא משה נשקו לאהרן, כי אהרן היה אחיו הגדול וחייב לכבדו (כמבואר כתובות ק"ג ע"א), וכיון שנשקו כדי לכבדו לכך היה מותר לנשקו.
ב. הא דאסור לנשק זה דווקא בשעת התפילה או בשעה שיש עשרה בני אדם שאז השכינה שם, משא"כ אחר התפילה מותר לנשק. לפי זה אתי שפיר, דמיירי שכבר נסתלקה שכינה מהר האלקים. כך תירץ (בשו"ת בית ישראל [לנדא] או"ח סימן ט').
יש להעיר: דתירוץ זה אינו מתרץ הא דמנשקים לרב בבית הכנסת, דהרי מנשקים אף שיש שם עשרה.
יש להקשות: מהא דאיתא (ברש"י ע"ז י"ז ע"א) וז"ל: "דרך בני אדם כשיוצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו או לאמו דרך כבוד", ומדקאמר "כשיוצאים מבית הכנסת" משמע דבבית הכנסת אסור אפילו בדרך כבוד, ואפילו כשלא מתפללים. כך הקשה (בשו"ת בית ישראל הנ"ל).
ומתרץ: דאין כוונת רש"י להודיע דבבית הכנסת אסור לנשק, רק בא לפרש דברי הגמרא "עולא כי הוה אתי מבי רב הוי מנשק", על זה בא רש"י לפרש דכשהיה באים מבית הכנסת היה מנהג לנשק, אבל לא בא לאסור בתוך בית הכנסת, דבדרך כבוד מותר אף בבית הכנסת. אבל על תירוץ ב' לא קשה מידי, דאפשר דהיה עשרה בבית הכנסת לכך נשקם בחוץ.
ג. על פי מה שכתב (בספורנו על הפסוק) "וינשק לו", דנישק אותו כמנשק דבר קדוש, לכן היה מותר לו לנשק. כך תירץ הגאון המפורסם רבי שמאי גראס שליט"א (דומ"צ מחזיקי הדת).
