שילם לו, כדי שיתפלל על אביו בשעת הסנדקאות, ונודע שהרך הנימול נכרי
שאלה:
ראובן כובד לשמש כסנדק בברית, הוא סיפר על כך לשמעון חבירו, אמר לו שמעון "מחר בשעת הברית, אבי שיחיה עומד לעבור ניתוח מסובך; אתה בוודאי יודע את המעלה העצומה שבסנדקאות, ולכן, אבקש שתואיל בטובך, כשתשב בע"ה על כסא הסנדק, ורגליך יהיו דומות למזבח, ותחשב כמקטיר קטורת, תעתיר נא בתפילה להצלחת הניתוח של אבי ולרפואתו השלימה". שמעון לא הסתפק בבקשה, ושלף מכיסו 500 שקלים, והעבירם לידי ראובן.
למחרת בשעת הברית, ראובן אכן שפך דמעות כמים, והתפלל מקירות ליבו בתחינה נוראה להשי"ת, להצלחת הניתוח של אבי שמעון, וכך המשיך להעתיר בעדו בכל מהלך ישיבתו על כסא הסנדקאות.
כעבור מספר שעות, מתקשר שמעון אל ידידו הסנדק, ומודיע בשמחה שהניתוח הצליח בס"ד, מעל למצופה...
לאחר ימים מספר, כאשר ראובן סיפר על כך לחבריו ששימש סנדק אצל פלוני, הרימו גבה, ואמרו לו אצל פלוני, אתה בטוח שהיית סנדק?! ראובן השיב בבטחה כן, ואף התפללתי בשעת הברית על אביו של שמעון שהניתוח יצליח, והוא אכן הצליח מעל המשוער.
חבריו שלא רצו להביכו, רמזו לו, כדאי לך לבדוק את ההסטוריה של הרך הנימול, ואכן ראובן הלך קצת לבדוק, ונודע לו שאמו אינו יהודיה, ונמצא שהרך הנימול הוא גוי גמור.
כעת בא ראובן ושואל: האם אני צריך לספר על כך לשמעון ולהחזיר לו את החמש מאות שקל, שהרי נתברר שלא שמשתי סנדק, או כיון שהתפללתי מעומק הלב על שמעון ועוד שהרי חשבתי להיות סנדק, והחושב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, והרי הניתוח הצליח למעלה מהמשוער, אולי אני לא צריך להחזיר את הכסף?
תשובה:
אמרינן בברכות (דף ו ע"א) מי שחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. וכתב בשו"ת חתם סופר (חו"מ סימן א) שזה נחשב כאלו נעשה מעשה בפועל. וזהו מחסדי הבורא יתברך שמו על עושי רצונו.
ועוד הוסיף (סימן קעו) שלכן החוטף מצוה מחבירו צריך לשלם לו עשרה זהובים, והרי כיון שנאנס מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ותירץ, שעשרה זהובים אלו, הם ההפרש בין העושה מעשה בפועל, לבין כאילו עשאה.
ובחידושיו (חולין דף פז ע"א) הוסיף שעשרה זהובים אלו, לא שכר שיווי המצוה או הברכה חלילה, מי יכול לשער 'אורח חיים פן תפלס', 'וכל חפצים לא ישוו בה', ותו מה צריך לשלם לו הפסדו הלא חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאו מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו, נמצא זה שחטף ממנו מצוותו לאו מידי חסריה, אך הפרש יש בין העושה מצוה ומקבל שכר או נאנס ולא עשאו ומקבל שכר, כי זה העושה עובד ה' בשמחה ובטוב לבב, ונשכר על זה, וזה שנאנס מצטער על שלא זכה לעבוד ה', ומקבל שכר שמים על צערו, נמצא אף על פי שלענין שכר שמים אין הפרש, מכל מקום בצערא דגופא איכא הפרש, ועשרה זהובים הם לפי שיעור צערא דגופא.
ולכאורה גם בעניננו סנדק זה, כיון שחשב לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ונחשב כאילו היה סנדק, ואם כן כל התפילות שלו נתקבלו, וממילא מגיע לו הכסף ביושר.
אמנם נראה שצריך להשיב את הכסף, כי אף שחשב לעשות מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, זה רק לגבי שכרו בשמים שיקבל שכר כאילו היה סנדק, אבל את מעלת סגולת הסנדק שכתב הרמ"א (יו"ד סימן רסה סי"א) שנחשב כמקטיר קטורת, והוסיף במהרי"ל (מנהגים הלכות מילה) שרגליו נדמו למזבח, זה לא היה לו, וגם אליהו הנביא לא היה בברית הזו, אלא היה שם עבירה של חבלה של תינוק נכרי [כמבואר במשך חכמה (פרשת וישלח) שאנשי שכם נתחייבו מיתה על איסור חבלה שחבלו בעצמם שלא כדין]. ובפרט שיתכן שהברית נעשה לשם הטעיה שכולם יחשבו שהילד יהודי.
נמצא שראובן התפלל בשעה שעשה עבירה ולא בשעה שהיה מזבח, והוי מקח טעות, כי על זה שמעון לא הסכים לשלם חמש מאות שקלים, אמנם הניתוח של אביו הצליח, אבל לא בזכות הסנדקאות, ולכן צריך להשיב את הכסף.
ועוד מילה זו יש בה חטא, כי על ידי כן הוא יטעה בנות ישראל שיחשבו שהוא יהודי.
ואם ראובן צדיק וכוונת שמעון הייתה בעיקר להנות אותו, אלא שהסנדקאות היתה סניף נוסף לבקשתו, בכה"ג אולי רשאי להשאיר את הכסף אצלו.
