אֲנִי לֹא רוֹצֶה "שׁוֹבָר"
בְּדַף ט"ז וּבְדַף נ"ז לָמַדְנוּ עַל "שׁוֹבָר".
הַשּׁוֹבָר הוּא מִכְתָּב שֶׁנּוֹתֵן הַמַּלְוֶה לַלּוֹוֶה כַּאֲשֶׁר הַלּוֹוֶה פּוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ.
מָתַי צָרִיךְ לָתֵת שׁוֹבָר? לְמָשָׁל בַּמִּקְרֶה הַבָּא:
שִׂימוּ לֵב. אִם לִרְאוּבֵן יֵשׁ שְׁטַר חוֹב עִם עֵדִים שֶׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁשִּׁמְעוֹן חַיָּב לוֹ מֵאָה שְׁקָלִים, שִׁמְעוֹן חַיָּב לְשַׁלֵּם אֶת מֵאָה הַשְּׁקָלִים הַלָּלוּ.
וְהִנֵּה, יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ שִׁמְעוֹן אֶל רְאוּבֵן וְאָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי כָּעֵת רַק חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים לִפְרֹעַ לְךָ, וּבְעֶזְרַת ה' בְּקָרוֹב אֶפְרַע לְךָ אֶת חֲמִשִּׁים הַשְּׁקָלִים הַנּוֹתָרִים. הִסְכִּים רְאוּבֵן וְאָמַר לְשִׁמְעוֹן: אֶכְתֹּב לְךָ שׁוֹבָר שֶׁפָּרַעְתָּ לִי חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים, כִּי אֶת שְׁטַר הַחוֹב אֵינִי רוֹצֶה לְהָשִׁיב לְךָ, שֶׁהֲרֵי אַתָּה עֲדַיִן חַיָּב לִי חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים נוֹסָפִים. לָכֵן לְךָ יִהְיֶה "שׁוֹבָר" שֶׁיּוֹכִיחַ שֶׁחֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כְּבָר פָּרַעְתָּ לִי.
מַה הַדִּין אִם שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינִי מוּכָן לְקַבֵּל שׁוֹבָר! אֲנִי דֹורֵשׁ שֶׁנִּכְתֹּב שְׁטַר חוֹב חָדָשׁ עַל חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים, כִּי אֲנִי מְפַחֵד שֶׁהַשּׁוֹבָר יֹאבַד לִי וְאָז תִּדְרֹשׁ מִמֶּנִּי לְשַׁלֵּם אֶת כָּל מְאַת הַשְּׁקָלִים הַכְּתוּבִים בִּשְׁטַר הַחוֹב! הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁרְאוּבֵן אֵינוֹ צוֹדֵק, הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְחַיֵּב אֶת הַמַּלְוֶה לִכְתֹּב שְׁטַר חוֹב חָדָשׁ אֶלָּא עָלָיו לָקַחַת אֶת הַשּׁוֹבָר.
