גַּם כּוֹתֵב וְגַם מוֹחֵק
שְׁתַּיִם מִמְּלָאכוֹת הַשַּׁבָּת הן "כּוֹתֵב" וּ"מוֹחֵק". הַתורה מְצַוָּה עָלֵינוּ שֶׁבַּשַּׁבָּת לֹא נִכְתֹּב וְגַם לֹא נִמְחַק.
הַאִם יִתָּכֵן שֶּׁאָדָם יַעֲשֶׂה בְּאוֹתוֹ רֶגַע פְּעֻלָּה שֶׁבָּהּ בְּבַת אַחַת הוּא עוֹבֵר גַּם עַל מְלֶאכֶת "כּוֹתֵב" וְגַם עַל מְלֶאכֶת "מוֹחֵק"?
וּבְכֵן, זֶה אֶפְשָׁרִי, נְיָר שֶׁהָיוּ כְּתוּבוֹת עָלָיו אוֹתִיּוֹת בְּצֶבַע אָדֹם. בָּא אדם שֶׁשָּׁכַח שֶׁבַּשַּׁבָּת אָסוּר לִכְתֹּב וְאָסוּר לִמְחֹק, וְכָתַב עַל הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ בְּצֶבַע שָׁחֹר. הוּא גַם מָחַק אֶת הָאוֹתִיּוֹת הָאֲדֻמּוֹת, וְגַם כָּתַב אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת. הִנֵּה לָנוּ אָדָם שֶׁבִּפְעֻלָּה אֶחָת עָבַר עַל מְלֶאכֶת "כּוֹתֵב" וְעַל מְלֶאכֶת "מוֹחֵק" וְהוּא חַיָּב שְׁנֵי קָרְבְּנוֹת חַטָּאת.
