גט, מזוזה ותפילין
הַדְּיוֹ הַמְיֻחָד שֶׁל רַבִּי מֵאִיר
בְּמַאֲמָר זֶה נִלְמַד עַל מְלַאכְתָּם הַחֲשׁוּבָה שֶׁל סוֹפְרֵי הַסְּתָ"ם. סְתָ"ם רָאשֵׁי תֵבוֹת סֵפֶר תּוֹרָה, תְּפִלִּין מְזוּזָה. סוֹפְרֵי הַסְּתָ"ם הֵם הַכּוֹתְבִים סִפְרֵי תוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת.
הַתלמוד מְסַפֶּר שֶׁרַבִּי מֵאִיר הָיָה רָגִיל לָשִׂים בַּדְּיוֹ חֹמֶר בְּשֵׁם "קַנְקַנְתּוֹם" כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת הַדְּיוֹ וְכָךְ הָאוֹתִיּוֹת לֹא יִמָּחֲקוּ.
פַּעַם אַחַת שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי מֵאִיר: מַה מְּלַאכְתֶּךָ? הֱשִׁיבוֹ: אֲנִי סוֹפֵר. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עָלֶיךָ לִהְיוֹת זָהִיר בְּיוֹתֵר בִּמְלַאכְתְּךָ כִּי כְּבוֹד שָׁמַיִם תָּלוּי בְּךָ, שֶׁהֲרֵי אִם חָלִילָה לֹא תִּזָּהֵר, אַתָּה עָלוּל לְהַחְסִיר אוֹת אַחַת מִן הַפָּסוּק אוֹ לִכְתֹּב אוֹת מְיֻתֶּרֶת וַעֲלוּלִים לְהָבִין דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם נְכוֹנִים.
אָמַר לוֹ רַבִּי מֵאִיר: וַדַּאי שֶׁנִּזְהָר אֲנִי בְּכָךְ, וַאֲנִי גַּם מְעָרֵב "קַנְקַנְתּוֹם" בַּדְּיוֹ שֶׁיִּהְיֶה סָמִיךְ, וְאִם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב יָבוֹא זְבוּב וְיִתְיַשֵּׁב עַל הָאוֹתִיּוֹת הָרְטֻבּוֹת הוּא לֹא יִמְחַק חֵלֶק מֵהֶן, כִּי הַדְּיוֹ חָזָק וְאֵין הַזְּבוּב יָכוֹל לְהָזִיז אֶת הַדְּיוֹ.
