דין 'עָצִיץ נָקוּב'
'עָצִיץ נָקוּב' הוּא עָצִיץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹר. מְעַנְיֵן הַדָּבָר, שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהַצֶּמַח וְהַשָּׁרָשִׁים שֶׁל הַצֶּמַח אֵינָם בָּאֲדָמָה שֶׁבַּקַּרְקַע, אֶלָּא בָּאֲדָמָה שֶׁבְּתוֹךְ הֶעָצִיץ, הֵם שׁוֹאֲבִים כֹּחַ מֵהָאֲדָמָה שֶׁבַּקַּרְקַע דֶּרֶךְ הַחוֹר שֶׁבֶּעָצִיץ. מֵאַחַר שֶׁהַצֶּמַח גָּדֵל בְּכֹחַ הָאֲדָמָה, הֲרֵי הוּא נֶחְשָׁב מְחֻבָּר אֵלֶיהָ.
עַכְשָׁיו נָשִׂים לֵב. הֶעָצִיץ אָמְנָם נָד וָנָע מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֶפְשָׁר לְהָזִיז אוֹתוֹ וּלְהַעֲבִיר אוֹתוֹ, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהַזְּרָעִים שֶׁגְּדֵלִים בְּתוֹכוֹ שׁוֹאֲבִים אֶת כֹּחָם מִן הָאֲדָמָה, יֵשׁ לוֹ דִּין שֶׁל קַרְקַע.
מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר?
וּבְכֵן, כַּאֲשֶׁר אָדָם רוֹצֶה לִקְנוֹת חָפֵץ מִטַּלְטֵל, שֶׁאֶפְשָׁר לְהָזִיז מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הוּא עוֹשֶׂה קִנְיַן מְשִׁיכָה, אוֹ הַגְבָּהָה, אוֹ קִנְיָנִים אֲחֵרִים שֶׁמְּיֻעָדִים לִקְנִיַּת מִטַּלְטְלִין. אֲבָל הַמְבַקֵּשׁ לִקְנוֹת קַרְקַע צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת קִנְיַן שְׁטָר אוֹ קִנְיַן כֶּסֶף אוֹ קִנְיַן חֶזְקָה. אֶת הֶעָצִיץ הַזֶּה אֶפְשָׁר לִקְנוֹת רַק כְּפִי שֶׁקּוֹנִים קַרְקָעוֹת.
