הַעֲבָרַת קְבָרִים
לִפְעָמִים אָנוּ שׁוֹמְעִים שֶׁהֶעֱלוּ קֶבֶר מִחוּץ לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּדֶרֶךְ כְּלָל עוֹשִׂים זֹאת כְּדֵי לְהָגֵן עַל הַנִּפְטָר, אִם הוּא נִמְצָא בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ עֲלוּלִים לְחַלֵּל אֶת הַקֶּבֶר וְיִגָּרֵם בִּזָּיוֹן לַנִּפְטָר.
צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁבְּלִי סִבָּה מְיֻחֶדֶת אָסוּר לְהוֹצִיא אֶת הַנִּפְטָרִים מִקִּבְרָם כְּדֵי לְהַעֲבִירָם לְמָקוֹם אַחֵר, אֶלָּא אִם כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁקָּבְרוּ אֶת הַמֵּת עָשׂוּ תְּנַאי שֶׁקּוֹבְרִים אוֹתוֹ בִּתְנַאי שֶׁבֶּעָתִיד יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ לִקְבוּרָה בְּמָקוֹם אַחֵר.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים עַל הָאֶפְשָׁרוּת לִקְבֹּר בִּתְנַאי. הַתלמוד מלמדנו שֶׁאִם לְפֶתַע מוֹצְאִים קֶבֶר אֶחָד אוֹ שְׁנֵי קְבָרִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ כְּבֵית קְבָרוֹת, מֻתָּר לְהוֹצִיאָם מִן הַקְּבָרִים וּלְקָבְרָם בְּמָקוֹם אַחֵר כִּי אָנוּ מְנִיחִים שֶׁהֵם נִקְבְּרוּ שָׁם בֵּינְתַּיִם, עַד שֶׁיִּמְצְאוּ לָהֶם מָקוֹם אַחֵר, שֶׁהֲרֵי בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵין קוֹבְרִים אֲנָשִׁים מִחוּץ לְבֵית הַקְּבָרוֹת. אוּלָם, אִם מָצְאוּ שְׁלֹשָׁה קְבָרִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אָסוּר לְהוֹצִיא אוֹתָם כִּי אָנוּ חוֹשְׁשִׁים שֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה נִקְבַּע לְבֵית קְבָרוֹת וְלֹא קָבְרוּ אוֹתָם עִם תְּנַאי שֶׁאֶפְשָׁר לְהוֹצִיא אוֹתָם.
