הַשּׁוֹדְדִים וְהָאֲבוּקָה
בְּדַף זֶה הגמרא עוֹסֶק רַבּוֹת בְּמַעֲלַת לִמּוּד הַתּוֹרָה, ומביא לשם כָּךְ מָשָׁל מְעַנְיֵן: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָלַךְ לְבַדּוֹ בַּדֶּרֶךְ. בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה הוּא פָּחַד וְחָשַׁשׁ מִדְּבָרִים רַבִּים: אוּלַי יִתָּקֵל בְּקוֹצִים וְיִדָּקֵר; אוּלַי יִפֹּל בְּבוֹרוֹת וְיֵחָבֵל; אוּלַי שׁוֹדְדִים יִקְפְּצוּ עָלָיו בַּחֲסוּת הַחֲשֵׁכָה; אוּלַי חַיּוֹת רָעוֹת יִתְקְפוּ אוֹתוֹ, וכדומה. וְהִנֵּה, לְפֶתַע הִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲבוּקָה מְאִירָה. הוּא נֶאֱנַח אֶנְחַת רְוָחָה, כִּי עַתָּה כְּבָר לֹא יִתָּקֵל בְּקוֹצִים, לֹא יִפֹּל בְּבוֹרוֹת, אַךְ עֲדַיִן פָּחַד מֵחַיּוֹת רָעוֹת וְשׁוֹדְדִים. כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם כְּבָר לֹא פָּחַד מִמְּאוּמָה, כִּי חַיּוֹת רָעוֹת וְשׁוֹדְדִים פּוֹעֲלִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל רַק בַּחֲשֵׁכָה.
על כך אומרת הגמרא בדף זה כי הַתּוֹרָה מְשׁוּלָה לְאוֹר הַיּוֹם הַמֵּסִיר אֶת כָּל הַפְּחָדִים, כִּי בְּמַהֲלַךְ הַחַיִּים יֵשׁ קְשָׁיִים שׁוֹנִים שֶׁאָדָם יָכוֹל לְהִתָּקֵל בָּהֶם, ויש בכוחה של התורה לסייע לאדם להאיר ולכוון את דרכו בחיים.
