הבצק שספק אם נטמא
מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן שֶׁהִתְגּוֹרֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּתְקוּפַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי.
בְּיוֹם שִׁשִּׁי אֶחָד הֵכִינוּ בְּנֵי הַבַּיִת בָּצֵק גָּדוֹל כְּדֵי לֶאֱפוֹת מִמֶּנּוּ חֲלוֹת לַשַּׁבָּת. לְאַחַר לִישַׁת הַבָּצֵק, הִנִּיחוּ אוֹתוֹ בִּקְעָרָה כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּח, וּבֵינְתַיִם נִפְנוּ לְסִדּוּרִים אֲחֵרִים לִקְרַאת הַשַּׁבָּת.
כַּאֲשֶׁר הֵם חָזְרוּ לַמִּטְבָּח הֵם גִּלּוּ חוֹרִים קְטַנִּים בַּבָּצֵק. הִתְבָּרֵר שֶׁהַתַּרְנְגוֹל יָצָא מֵהַלּוּל וְנִקֵּר בְּתוֹךְ הָעִסָּה. הַבְּעָיָה הִתְעוֹרְרָה כְּשֶׁאֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה נִזְכַּר שֶׁבַּמִּטְבָּח גַּם הָיָה כְּלִי שֶׁבְּתוֹכוֹ מַשְׁקֶה טָמֵא, שֶׁבְּכַוָּנָה הֻנַּח בַּפִּנָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתּוּ מִמֶנוּ וְלֹא יִגְּעוּ בּוֹ.
וּבְכֵן, מָה עוֹשִׂים עִם הַבָּצֵק?
הַתְּשׁוּבָה תְּלוּיָה בַּמַּצָּב שֶׁל הַמַּשְׁקֶה. אִם הַמַּשְׁקֶה הַזֶּה עָכוּר, מְלֻכְלָךְ, מִסְתַּכְּלִים עַל הַבָּצֵק וְאִם רוֹאִים שֶׁאֵין בּוֹ לִכְלוּךְ, מְבִינִים שֶׁהַתַּרְנְגוֹל לֹא שָׁתָה מֵהַמַּשְׁקֶה וְאַחַר כָּךְ נָגַע בַּבָּצֵק. אַךְ אִם הַמַּשְׁקֶה נָקִי, יֵשׁ לַחֲשֹׁשׁ שֶׁמָּא הַתַּרְנְגוֹל שָׁתָה מִן הַמַּשְׁקֶה הַטָּמֵא וְאַחַר כָּךְ הֶעֱבִיר בְּפִיו מֵהַמַּשְׁקֶה אֶל הַבָּצֵק וְטִמֵּא אוֹתוֹ. (עַל פִּי רַמְבַּ"ם).
