התּוֹבֵעַ מָמוֹן מֵחֲבֵרוֹ
אָדָם שֶׁתּוֹבֵעַ מָמוֹן מֵחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהוּא צוֹדֵק, אַחֶרֶת בֵּית דִּין אוֹמְרִים לוֹ: מִצְטַעֲרִים, אך אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְחַיֵּב אֶת חֲבֵרְךָ עַל סְמַךְ דְּבָרֶיךָ בִּלְבַד. אַחַת הָרְאָיוֹת הַנְּפוֹצוֹת הִיא עֵדִים הַמְּעִידִים כְּדִבְרֵי הַתּוֹבֵעַ, כְּגוֹן: אִם רְאוּבֵן תּוֹבֵעַ מִשִּׁמְעוֹן מֵאָה ₪ שֶׁהִלְוָה לוֹ, וְשִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, דַּי לַתּוֹבֵעַ לְהָבִיא עֵדִים שֶׁרָאוּ אֶת הַהַלְוָאָה.
כְּדֵי לְהוֹצִיא מָמוֹן זְקוּקִים לְכָל הַפָּחוֹת לִשְׁנֵי עֵדִים.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים אֶפְשָׁרוּת מְעַנְיֶנֶת:
רְאוּבֵן תּוֹבֵעַ אֶת שִׁמְעוֹן שֶׁיַּחְזִיר לוֹ מֵאָה ש"ח שֶׁהִלְוָה לוֹ וְשִׁמְעוֹן מַכְחִישׁ. הֵבִיא רְאוּבֵן עֵד אֶחָד הַמֵּעִיד שֶׁרָאָה כִּי רְאוּבֵן הִלְוָה מֵאָה ש"ח לְשִׁמְעוֹן בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְעֵד שֵׁנִי שֶׁמֵּעִיד שֶׁהוּא הִלְוָה לוֹ מֵאָה ש"ח בְּיוֹם שֵׁנִי. מָה הַדִּין?
וּבְכֵן, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדַּי בְּכָךְ, כִּי סוֹף סוֹף יֵשׁ לָנוּ שְׁנֵי עֵדִים הַמְּעִידִים שֶׁשִּׁמְעוֹן חַיָּב מֵאָה זוּז לִרְאוּבֵן, לַמְרוֹת שֶׁכָּל עֵד מְדַבֵּר עַל מַעֲשֶׂה אַחֵר.
