חלוקת ירושה
מֹשֶׁה וְאַבְרָהָם הָיוּ אַחִים טוֹבִים, ויְדִידוּת מֻפְלָאָה שָׂרְרָה בֵּינֵיהֶם.
בְּאַחַד הַיָּמִים חָלָה אֲבִיהֶם הַזָּקֵן, וְכַעֲבֹר זְמַן-מָה הוּא הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ. בִּימֵי הַשִּׁבְעָה בָּאוּ רַבִּים לְנַחֲמָם וְסִפְּרוּ לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים עַל אֲבִיהֶם הַמָּנוֹחַ. לְאַחַר הַשִּׁבְעָה הֵם יָשְׁבוּ לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם אֶת הַיְרֻשָּׁה. שְׁנֵיהֶם הָיוּ בַּעֲלֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת, וּלְאַחַר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת הַכֹּל כְּבָר הָיָה מְסֻדָּר. בְּהַסְכָּמַת שְׁנֵיהֶם מֹשֶׁה קִבֵּל אֶת הַבַּיִת שֶׁל הַהוֹרִים, וְאַבְרָהָם קִבֵּל אֶת הַמִּפְעָל שֶׁל הַהוֹרִים.
לִפְנֵי שֶׁהֵם נִפְרְדוּ טִלְפֵן מֹשֶׁה לְרַב בֵּית הַכְּנֶסֶת וְשָׁאַל: הַאִם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים שֶׁיִּהְיוּ כָּאן עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ עַל הַסִּכּוּמִים שֶׁלָּנוּ?
הָרַב הֵשִׁיב לוֹ, כִּי בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁבְּמִקְרֶה כָּזֶה הַסִּכּוּם שֶׁלָּהֶם תָּקֵף וְקַיָּם גַּם אִם אֵין עֵדִים, אֲבָל כְּדַאי שֶׁיִּהְיוּ עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ עַל הַחֲלֻקָּה, כְּדֵי שֶׁאִם חַס וְחָלִילָה תִּתְעוֹרֵר אַחַר כָּךְ מַחֲלֹקֶת אוֹ שֶׁיִּשְׁכְּחוּ מֶה הָיָה הַסִּכּוּם, הָעֵדִים יוּכְלוּ לְהָעִיד מַה קָּרָה.
